בלוג יהדות חברה וקהילה

במסגרת סדרת המאמרים בתחום הצרכנות במשפט העברי, עסקנו עד כה בעניינים שבין אדם לחברו ובחובת האדם כלפי חברו. הפעם נבחן נושא הקשור בחובת ההנהגה כלפי הציבור.

כך הרמב"ם פוסק (נזיקין, גניבה ח, יט):

חייבין בית דין להעמיד שוטרים בכל מדינה ומדינה ובכל פלך ופלך, שיהיו ...פוסקין את השערים... וכל מי שמפקיע את השער ומוכר ביוקר - מכין אותו, וכופין אותו ומוכר כשער השוק."

אם כן, נפסקה הלכה שחובה על ההנהגה (כלומר: בית דין), להעמיד בכל מקום שוטרים (כלומר: משגיחים), שיהיו פוסקין את השערים (כלומר: מפקחים על המחירים), וכל מי שמפקיע את השער (כלומר: מוכר ביוקר) מכין אותו וכופין אותו ומוכר כשער השוק.

גם במדינת ישראל היום ישנו פיקוח מסוים על מחירים, למשל: על מחירי הדלק, החלב, הביצים, הלחם, ועוד מוצרי יסוד שונים. אולם רוב מחירי רוב המוצרים אינם מפוקחים. הסיבה לכך היא שקיים מתח בין הרצון לכלכלת שוק חופשי לבין הרצון לדאוג לכך שלא תהיה הפקעת שערים. בפועל, החוק בישראל מגביל את הפיקוח למוצרי יסוד מסויימים, ומאפשר, במקרים מיוחדים, פיקוח על מוצרים באופן זמני כדי לתקן כשל שוק מסויים (למשל, בתקופת מלחמת המפרץ, הוטל פיקוח על מחירי יריעות ניילון לאיטום, סרטי הדבקה, סוללות וכדומה. משחלפה הסכנה, וחלף החשש להפקעת מחירים של מוצרים אלה, הוסר הפיקוח על מוצרים אלה).

אלא, שהמתח הזה בין כלכלת השוק החופשי לבין הפיקוח על המחירים – איננו חדש, והוא מוכר במשפט העברי עוד מתקופת האמוראים. אם נפנה למקורות ההלכה, נגלה שבתלמוד הבבלי הובאה מחלוקת בעניין זה בדיוק. כך אומרת הגמרא (בבלי, בבא בתרא פט, א):

"מעמידין אגרדמין למדות (כלומר: ממנים מפקחים על המידות והמשקלות) ואין מעמידין אגרדמין לשערים (כלומר: אין ממנים מפקחים על המחירים). דבי נשיאה אוקימו אגרדמין בין למדות בין לשערים. אמר ליה שמואל לקרנא: פוק תני להו מעמידין אגרדמין למדות ואין מעמידין אגרדמין לשערים (כלומר: צא ולַמֵּד הלכה שאין ממנים מפקחים על המחירים). נפק דרש להו מעמידין אגרדמין בין למדות בין לשערים (כלומר: לימד שממנים מפקחים גם למחירים). א"ל מה שמך קרנא תיפוק ליה קרנא בעיניה נפקא ליה קרנא בעיניה. ואיהו כמאן סבר? כי הא דאמר רמי בר חמא א"ר יצחק מעמידין אגרדמין בין למדות בין לשערים מפני הרמאין".

הרשב"ם מפרש במקום:

"ואין מעמידין אגרדמין לשערים - שלא ימכרו ביוקר סברא הוא דאינו צריך דאם זה רוצה למכור ביוקר אותו הצריך למעות יתן בזול וילכו הלוקחין אצלו וימכור זה בזול על כרחו...".

אם כן, הרשב"ם מסביר כי הדעה שאין לפקח על המחירים – מקורה למעשה בסברה, אשר השם המודרני שלה הוא: כלכלת שוק. הרעיון הוא שבשוק חופשי התחרות תוזיל את המחיר ("הצריך למעות יתן בזול"), ולכן אין צורך בפיקוח על המחירים. השוק החופשי הוא שדואג לתחרות, והוא שדואג, ממילא, להוזלת המחירים ("וימכור זה בזול על כרחו"). אלא, שבכל זאת, דעות אחרת חוששות לרמאים מפקיעי שערים, ולכן, מעדיפות על פני סברת השוק החופשי את ההגבלה הציבורית והפיקוח על המחירים.

אם כן, בפנינו עוד דוגמא יפה באמצעותה ניתן לראות עד כמה המשפט העברי רלבנטי גם לימינו אלה ממש, וכיצד כבר לפני שנים רבות המשפט העברי התמודד עם סוגיות הנראות לנו חדשות ומודרניות.