בלוג יהדות חברה וקהילה

חג השבועות הוא אחד משלושת הרגלים: פסח שבועות וסוכות, ומוגדר בהלכה כיום טוב, אך הוא יוצא דופן ושונה משני הרגלים האחרים, בזה שאין בו מצוות המיוחדות לחג מהתורה, ואף אין בו מצוות המיוחדות לחג מתקנות חכמים. בפסח ישנן מצוות של איסור אכילת חמץ, המצוות בליל הסדר ועוד, ובחג הסוכות חובת ישיבה בסוכה וארבעת המינים, אך בשבועות אין אף מצווה המיוחדת לחג, פרט למצוות שהן כלליות לכל הימים המוגדרים יום טוב, הכוללים גם את ראש השנה. הדברים המיוחדים שהתפתחו במהלך הדורות בחג השבועות הינם במישור של מנהגים.

בתמונה: סידור תכלאל בכתב יד - תימן, המאה ה-16

מצב זה ניכר היטב בסידורי תימן הקדומים, ובכולם ללא יוצא מן הכלל אין אף מנהג מיוחד בתפילה לחג השבועות. נוסח כל התפילה אפילו לא נכתב בסידורי תימן מטעמי קיצור, ונכתבו רק הוראות וכללים לתפילה, כי נוסח התפילה כמו בפסח, מלבד השינוי המתבקש בגוף תפילת העמידה כי זה יום שבועות. סדר התפילה בליל החג הוא כרגיל לפסח וסוכות, מתחילים באמירת שני מזמורי התהילים הראשון והאחרון, וכידוע, החלוקה של ספר תהילים היתה 147 מזמורים ולא 150 כמקובל היום, ולכן המזמור הראשון כלל גם מזמור השני היום, בעבר לא נהגו לומר את המזמור המיוחד לכל חג, שזהו מנהג חדש יחסית בתימן, הסדרת התפילה, תפילת ערבית כמו בפסח, ללא ההלל. בשחרית התפילה כמו בכל חג, ללא תוספות של הפיוט "אצולה לפנים", אזהרות, ולא נהגו לומר את מגילת רות. אלו מנהגים שחדרו לתימן במאות י"ז וי"ח, כפי שמפורט בספרי "מחקרים בסידורי תימן". כמו כן לא מוזכר בסידורי תימן הקדומים ללמוד תורה בליל החג, ולא כתוב אף מנהג הקשור באוכל, כמו אכילת זלבייה, וכדומה.

הפיוט "אצולה לפנים" היה ידוע בתימן עוד לפני הגעת ספרי הדפוס, והוא מוזכר במדור השירים בסוף כל תכלאל, וכנראה הפיוט הגיע במאה הי"ב-י"ג עם כל השירים שחיברו גדולי משוררי ספרד, אלא שעד למאה הי"ז-י"ח הוא היה במדור השירים, ובעקבות השפעת סידורי הדפוס בתימן, הוא חדר לגוף התפילה, כנראה בידי מהרי"ץ במאה הי"ח. מנהג זה הוא מיוחד במינו, שכן לא מצאתי את הפיוט בסידורי ספרד, ולפי זה, המנהג חדר לא בהשפעה ישירה של סידורי ספרד, כמו האזהרות וכל המנהגים האחרים, אלא בהשפעה ישירה של חכמי תימן, אשר לקחו את הפיוט ממדור השירים ושילבו אותו בתוך גוף התפילה. להערכתי, זו השפעה עקיפה של כל התוספות היפות אשר שולבו בתקופה זו בסידורי תימן, הן מנהגים חדשים המיוחדים לתימן, והן מנהגים חדשים בהשפעה ישירה של ספרי הדפוס הספרדיים ושל המקובלים.

בתורה חג השבועות נקרא "עצרת", ואף היום השמיני של סוכות נקרא "עצרת", וכדי להבחין ביניהם חג השבועות נקרא עצרת בסתם בלי תואר נוסף, ואילו בסוכות הוא נקרא "שמיני עצרת". בשני החגים אין הלכות מיוחדות לחג לא מדין תורה ולא מתקנות חכמים, ועל כן התפשטו מנהגים רבים בשני החגים הללו, כדי ליצוק תוכן ומיוחדות לחגים, בשבועות נוספו לימוד תורה בלילה, תוספת אזהרות, הפיוט "אצולה לפנים", מגילת רות ועוד, ובסוכות נוסף לשמיני עצרת שמחת תורה, שהוא מנהג שהתפתח לפי מנהג בבל לסיים את התורה בשנה אחת, שכן לפי מנהג ארץ ישראל הקדום, בו קראו את התורה אחת לשלוש או לשלוש שנים וחצי, לא ציינו את סיום קריאת התורה בחג הסוכות, ולכן לא הוסיפו את השם שמחת תורה לסוכות, ולא נהגו אף מנהג מיוחד הקשור לקריאה בתורה.

המקור: מחקרים בסידורי תימן, כרך ג' ע' 279-298.

ד"ר משה גברא - מרצה במכללת אשקלון וראש המכון לחקר חכמי תימן