בלוג יהדות חברה וקהילה

בסקירתנו ההיסטורית עד כה הגענו עד לימיו של הרמב"ם במאה ה-12, עמדנו על קשריו ההדוקים עם יהדות תימן, ובמיוחד בכתב העידוד והתמיכה ששלח אליהם בעניין הופעתו של משיח השקר דאז. במאמר קצר זה ובהמשך הגיליונות נרחיב את היריעה בעניין תופעת המשיחיות בתימן ונבדוק אם התקיימו יחסי גומלין בין המוסלמים המקומיים לבין היהודים בעניין זיקה משיחית זו. (עפ"י מאמרו של פרופ' י. טובי "יחס השלטון המוסלמי בתימן לתנועות המשיחיות היהודיות", בתוך הליכות קדם בתימן, בעריכת שלום סרי  וישראל קיסר עמ'- 65-78, בהוצאת "אעלה בתמר" שנת 2005).

הפעילות המשיחית של יהודי תימן אפיינה אותם לכל אורך ההיסטוריה, אפילו בתקופה הטרום אסלאמית ובודאי שעם הופעתו של מוחמד במאה ה-7. כבר אז גרמה הופעתו להתעוררות משיחית אצל חלק מהיהודים בחצי-האי ערב.

אחד מהיהודים הראשונים שהתאסלמו כתוצאה מחשיבה משיחית זו בימיו של מוחמד היה עבדאללה אבן סבא. הוא וממשיכים שכמותו החדירו את הרעיונות המשיחיים שמקורם ביהדות אל תוך האסלאם לזרמיו השונים, עד כדי כך שחכמי האסלאם מאוחר יותר הגדירו את המשיח המוסלמי שעתיד לבוא בשם מהדי (אַלְמַהְדִי אַלְמֻנְתַ'טַר), שפירושו המשיח המצופה.

אחד מחוקרי האסלאם (שַוְכַּאנִי) ערך מחקר השוואתי על תופעת המשיחים בשלוש הדתות: האסלאם, היהדות והנצרות והוא נותן, עפ"י תפיסת האסלאם, שמות ייחודיים לכל אחד מהמשיחים העתידיים לכל דת. לפיכך, אנו עדים לתופעה היסטורית עובדתית שגם ליהודי תימן שחיו בצל האסלאם וגם למוסלמים המקומיים היו ציפיות משיחיות להופעת הגואל שלהם. לעיתים נתערבבו אלו באלו והשפיעו זה על זה כך שמושפעים עברו ממחנה אחד למשנהו ואע"פ שכולם נכזבו, הציפיות לא פסקו. לעיתים קרובות, הפעילויות המשיחיות בקרב בני שתי הדתות, היהודית והמוסלמית, ניזונו אחת מן השנייה ויתרה מכך: האמונה היהודית החזקה, לפיה משיח בן דוד עתיד לגאול את יהודי תימן ולהעלותו ארצה, חלחלה אף בקרב המוסלמים בתימן ואף הטילה עליהם מורא ופחד שמא יענשו משמיים בשל יחסם השלילי ליהודים. כל זאת בקרב האוכלוסייה המקומית, אך לעומת זאת השלטונות עצמם (זיידים או סונים) התייחסו לכל הרעיונות המשיחיים של היהודים בספקנות ובחשדנות. הם ראו בכך מעין פעילות מרד נגד השלטון, שמחייבת תגובה מיידית קשה, על מנת לדכא פעילות זאת. כמובן שבכל פעם שהופיעו "משיח" שכזה, ובעקבותיו תססה הפעילות המשיחית בקרב הקהילה היהודית, גרר הדבר תגובת נגד מענישה מצד השלטון וזה גרם לדרדור במעמדם המדיני והחברתי של היהודים ולפגיעה ישירה בפרנסתם בכלל ובדמוגרפיה וההתיישבות בפרט.

למעשה, ידוע לנו במהלך ההיסטוריה על המשיחים הבאים:

א. המשיח היהודי מהמאה ה-12 בתקופת הרמב"ם. שמו לא ידוע לנו.

ב. המשיח היהודי מסוף המאה ה-15 (1499), המכונה המשיח מבייחאן.

ג. הפעילות המשיחית הנרחבת בעקבות הופעתו של שבתאי צבי (1665-7).

ד. שלושת משיחי השקר היהודים במחצית השניה של המאה ה-19:

1. שֻכְּר כֻּחַיל הראשון (1859-1863).

2. שֻכְּר כֻּחַיל השני (1868-1870).

3. יוסף עבדאללה (1888-1893).

דומה כי לא הייתה קהילה יהודית בכל תפוצות ישראל שזועזעה והושפעה כל-כך קשה במהלך כל שנות ההיסטוריה  מתופעת המשיחיות החזקה, כפי שבאה לידי ביטוי בגולת תימן. הסיבות לכך שונות ומגוונות ובעיקר נבעו מתנאי החיים הקשים, מהאמונה החזקה הבלתי מעורערת ומאורכה של הגלות הבלתי נגמרת, שהתישה בכל פעם מחדש את כוחם.  הישענותם ב"משיח" נועדה בסופו של דבר לחזקם ולנטוע בתוכם תקוות לעתיד זוהר יותר, אף במחיר של סבל.

על כל אחד מהמשיחים הנ"ל וההשלכות שנבעו מהפעילות המשיחית על כלל הקהילה, בפוסטים הבאים.