בלוג יהדות חברה וקהילה

על איסור אונאת החלשים שבחברה – טעמים ומשמעויות

חברה נאורה ניכרת בהגנה על החוליה החלשה שבה; וסימנך: גי"א – גר, יתום, אלמנה ואביון. היתום והאלמנה חסרים ראש משפחה שיפרנס אותם, או שיגן עליהם מפגיעת זרים, ובהיותם חלשים וחסרי מגן, נחשב הקב"ה ל"אבי יתומים ודיין אלמנות", והוא מזהיר: "וְגֵר לֹא-תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. כָּל-אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן) "כ"ב כ'-כ"א).

ועל כך כותב הרמב"ם בהלכות דעות פרק ו' הלכה י': "חייב אדם להיזהר ביתומים ואלמנות מפני שנפשן שפלה למאוד ורוחם נמוכה, אעפ"י שהן בעלי ממון אפילו אלמנתו של מלך ויתומיו מוזהרים אנו עליהן שנאמר כל אלמנה ויתום לא תענון, והיאך נוהגין עמהן, לא ידבר אליהם אלא רכות, ולא ינהוג בהן אלא מנהג כבוד, ולא יכאיב גופם בעבודה ולבם בדברים קשים, ויחוס על ממונם יותר מממון עצמו, וכל המקניטן או מכעיסן או הכאיב להן או רָדה בהן או איבד ממונן הרי זה עובר בלא תעשה וכל שכן המכה אותם או המקללן". ולכן למי שמענה יתום ואלמנה עונשו בידי שמיים, מידה כנגד מידה: "אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ, כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי - שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ. וְחָרָה אַפִּי וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב, וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיכֶם יְתֹמִים" (פס' כ"ב-כ"ג).

יתום ואלמנה

יתום – שרשו הבסיסי הוא 'תום' במשמע 'לבוא אל קיצו, עד קצה העוני והמחסור, ללא עזר ומחסה'. אלמנה – מזכירה את האילם שאינו מדבר, יושבת כאילמת בביתה, ואין מי שיריב את ריבה, לכן אומר ישעיה (א' י"ז): "רִיבוּ אַלְמָנָה" – אתם הֱיו לה התומכים.

אהבת הגר

אם נשאל על איזו מצווה מזהירה התורה יותר - על שמירת השבת או על שמירת מעמדו המשפטי והאזרחי של הגר; לבטח נענה רובנו: שמירת השבת, ולא היא!

רבי אליעזר הגדול מציין שהתורה מזהירה לגבי היחס לגר בשלושים ושישה מקומות, יותר מאשר כל מצווה אחרת בתורה. ומדוע ? משום שטבעי הוא לא לאהוב את הגר, השׁונה, הנכרי, המדבר במבטא זר האוכל מאכלים מוזרים, הלובש בגדים משונים, ולא גדל עמנו וחווה את חוויות הילדות שלנו, ובכלל - הזר הוא מוזר ופעמים הוא מאיים, ולכן יש רתיעה חזקה מלקבל אותו באהבה. והנה באה התורה ומזהירה שרמתה המוסרית של חברה ושל כל פרט בה נבחנת בעיקר לפי יחסה לאחֵר ולשונֶה, ואם אתה רוצה לבדוק אם יש יראת א-לוהים בלב, תראה כיצד מתייחס הציבור אל בן עם אחר, אל בן המיעוטים, באשר יחס זה אל הזר, אל חסר הכוח ונטול החסות הוא אבן הבוחן לרמתו המוסרית של העם.

רש”ר הירש מסביר את הקשר בין מצווה זו ובין הגרוּת של בני ישראל במצרים המוזכרת תמיד בסמיכות לה. הוא מציין ש"כל אסונכם במצרים היה שהייתם גרים שם, ובתור שכאלה לא הייתם זכאים לאדמה, למולדת, לקיום, והייתם משוללי זכויות... על כן הישמרו לכם פן תעמידו את זכויות האדם במדינתכם על יסוד אחר מאשר האנושיות הטהורה... וכל קיפוח של זכויות האדם יפתח שער לשרירות ולהתעללות באדם - וזהו השורש לתועבת מצרים."

הגר – דומה לגרגר

המילה 'גר' יסודה בשורש גו"ר שמשמעותו: לשבת ולהתגורר מחוץ לארץ המולדת, לדור בארץ נוכריה, ובכלל בן נֵכָר הארץ, ובא גם במליצה על אדם שימיו קצרים בארץ החיים: "כִּי גֵר אָנֹכִי עִמָּךְ" (בלשון חז”ל נוספו מילים כמו גיור, להתגייר).

לר’אברהם אבן עזרא יש הסבר ציורי מעניין למילה גר, והוא מציין שהגר דומה לגרגר על עץ שקטפו את פירותיו זְעֵר פה זער שם, ללא שורשים, ולכן קל לעקרו. הגר, הזר והמהגר – נתפסים כחוליה החלשה בחברה, ולכן חוזרת התורה 36 פעם שלא לפגוע בהם, והקב”ה המתייצב לצידם נקרא "ואוהב גר". ההיפך מהגר הוא ה'אזרח', ומילת אזרח מתורגמת לארמית יציבא=עץ, כי הוא נטוע כעץ עם שרשים, ופעמים שתי המילים יבואו יחדיו "הגר והאזרח" כדי להדגיש את הניגוד ביניהן, ה’גר’ הדומה לגרגר לעומת ה'אזרח' הדומה לעץ נטוע: "וְכָל-מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ הָאֶזְרָח וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם" (ויקרא ט"ז כ"ט). מכאן נבין שהביטוי "אזרח רענן "משמעו המילולי: עץ נטוע, לח ורענן (ח' וע' מתחלפות: זרוח=זרוע; האזרח זרוע, שתול כאילן, וכן "אור זרוע לצדיק="אור זרוח, באשר האור נדמה כ'זרעונים קטנטנים'), והפסוק: "רָאִיתִי רָשָׁע עָרִיץ וּמִתְעָרֶה כְּאֶזְרָח רַעֲנָן"(תהלים ל"ז ל"ה) - משמעו: שהרשע שולח שורשים ונאחז בקרקע כאילן ירוק ולח.

מכאן נבין מה מקצוע ה'אזרחות' צריך להקנות לילדינו.

משה אוסי
מורה, מרצה ומדריך טיולים
טלפון: 09-8335016, נתניה
דוא"ל: mosheossi@gmail.com