בשנת תר"ל-1870 לא חיו יהודים בכפר, אך קודם לכן היה במקום ישוב יהודי. ר' חיים חבשוש אשר סייר בצפון מזרח תימן בשנת תר"ל לצורך העתקת כתובות עתיקות, כתב בספרו, כי ראה בית יהודי עזוב "והשער וספיו לא היו מאבן אחת".
לא ידוע מתי ועל איזה רקע עזבו היהודים את המקום.
שם הישוב ידוע לי מכתב יד אשר נכתב במאה הי"ט. ר' יפת בן משה העתיק דיואן שירים. לא ידועה שנת הכתיבה, ובקולופון כתוב כי המלאכה הסתיימה בכ"ה בתמוז. בכתב היד קע"א דפים.
בקולופון כתוב:
זה הכותב יפת בן משה בן מ"ו יפת פרחס (פנחס) הב"א יזכיהו לשמחת חתנים ולשורר בו הוא וזרעו וזרע זרעו עסכ"ה. ונשלם בחמשה וכ' לחודש תמוז בקרית אלחריקה. וכל המוצא טעייה אל ידינני לכף חובה, ואשאלה אלהי יזכינו...
סמוך לעלייה הגדולה לארץ מנתה הקהילה היהודית במקום עשר משפחות בערך: חובג'ה, חדאד, הארון וניסים.
הסופר ר' דוד בן זכריה בן שלמה העתיק בשנת תע"ה- 1715 את שו"ע טור אורח חיים ויו"ד. ביום שלישי ר"ח אדר הוא העתיק בישוב שצ'ב שבקרית אלראס, ואילו בקולופון השני הוא כתב, כי סיים את הכתיבה בישוב קארה שבמדינת סודה. נראה, כי הישובים קרובים וסמוכים, וכי הוא חי בכפר קארה אך העתיק לפרנסתו בכפר שצ'ב.
הוא העתיק את השו"ע עפ"י מהדורת ויניציאה שנת משי"ח (שנ"ח-1598).
בקולופון הראשון בדף 276 כתוב...
סמוך לעלייה הגדולה חיו יהודים בכפר. לא ידוע גודל הקהילה ושם המשפחות.
הכפר מוזכר בהקשר לנסיעת חיים חסן תעיזי ומעוד'ה דוד צאירי, אשר הגיעו לכפר ונכנסו לבית הכנסת, ופרץ ביניהם ויכוח על קריאת סודות בתיקון הזוהר.
סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו יהודים בכפר. לא ידוע המיקום המדויק של הכפר, גודל הקהילה ושם המשפחות.