בלוג יהדות חברה וקהילה
כורכומה ארוכה
כֻּרְכֻּם, הֻרֻד
Curcuma longa
צמח רב שנתי, ממשפחת הזנגווליים, בעל קנה שורש ארוך ומעוגל. לצמח שושנת עלים זקופים וגדולים (עד 60 ס"מ). הפרחים בגוון לבן-ירקרק ולעיתים וורוד. מוצאו בארצות דרום מזרח-אסיה הטרופית. השימוש העיקרי נעשה מקנה השורש; בעוד טרי תוכו בגוון כתום וכאשר הוא מתייבש צבעו צהוב.
תמונה: pixabay
הצמח לא היה ידוע באזור המזרח התיכון בעת העתיקה והוא נפוץ רק בעקבות כיבושי האסלאם. נראה שהשם הערבי "כֻּרְכֻּם" (كركم), הוא מאוחר והועתק מהשם של ה"ְכַרְכֹּם" (Crocus sativus, בערבית: זעפראן) הנזכר במקרא בין סממני הבושם (שה"ש ד, יד). אכן משניהם הפיקו צבע צהוב, אבל מהכורכומה אין מפיקים בושם. בפירוש של רבנו נתן אב הישיבה למשנה: "וממיני הצובעים הפואה והרכפה" (שביעית ז, ב) פירש העורך התימני את הרכפה עם "אלהרד", שמו הנוסף של הכורכמה בתימן ובאתיופיה.
אבן ג'לג'ל רופא ועשבונאי אנדלוסי (944 – 994 לערך), ציין שהצמח לא נזכר בספרי הרופאה של היוונים והוסיף שהשם "הֻרֻד" (هرد) היה בלהג אנשי סוריה וארץ ישראל:
אלכרכם - הוא סם מרפא שאנשי עיראק קוראים לו כרכם, והוא השורשים הצהובים, והוא שורשים קשים הדומים לזנג'ביל וכאשר שוחקים אותם אתה תראה שהאבקה שלהם צהובה, ואנשי אלשאם קוראים לו הרד, והוא נכלל במשחות המועילות מפני הגרב ומייבש את המורסות, וטבעו חם ויבש.
שורשי הכורכומה יובאו לתימן מאזור הודו. השימוש העיקרי היה כתבלין. היא הפכה לסמלו של המרק התימני הצהוב הודות לאבקת הכורכומה והחוויג' (תערובת תבלינים) המוכנסים לתוכו. אולם הוא גם שימש את הנשים לצביעת הגוף כמו גם בחנא (כופר). הרב עמרם קורח, הרב הראשי האחרון לגולת תימן כתב שהיו סופרי סת"ם שהיו צובעים את יריעות ספרי התורה ב"הרד" לשם קבלת גוון צהוב.
שימושים רפואיים רבים נעשו ברפואה המסורתית התימנית: טיפול בכאבי בטן והפרעות במערכת העיכול והרעלת קיבה כתוצאה מאכילת בשר שאינו טרי. כמו כן, נגד כאבי ראש באמצעות רטיות המונחות על המצח. בתערובת עם שום, מלח ושמן הכינו תחבושת שהונחה על הגב לשיכוך כאבים. תערובת עם סממני בושם כמו גרניום ריחני (עטרה) ופיגם לטיפול בדלקות באבר הנשי. נגד יבלות היו שמים עליהם קנה שורש שרוף בעודו חם.
* מתוך האנציקלופדיה לצמחי תימן (בהכנה). ניתן לבקר באתר של המחבר "קדמוניות הטבע" ולמסירת מידע אותנטי לכתובת: amarzoh@gmail.com
