בלוג יהדות חברה וקהילה
מנהג תימן לברך ברכת המפיל קודם ק"ש, ולא כנזכר בתלמוד ברכות ס,ב שק"ש קודמת לברכת המפיל וז"ל התלמוד: "הנכנס לישן על מטתו אומר משמע ישראל עד והיה אם שמוע ואומר ברוך המפיל חבלי שינה וכו'. וע"פ נוסח התלמוד כתבו הרא"ש והטור סי' רלט שק"ש קודמת לברכת המפיל וכ"פ השו"ע שם. והבן איש חי (שנה א פרשת פקודי) כתב ע"פ הסוד לומר את כל ק"ש ולא רק פרשה ראשונה ובזוהר הוסיפו לומר וידוי לפני שישן. וידוע חידושו של הראב"ד שברכת אלהי נשמה אינה פותחת בברוך כיון שסמוכה לברכת המפיל ושינת הלילה אינה הפסק. וכנראה גם הוא גרס בתלמוד כבן מקומו הפרובנסלי המאירי שק"ש קודמת לברכת המפיל.
ברם, חדי העין הבקיאים בלשונות התלמוד יכולים להבחין שלשון זו נראית כבלתי מקורית לברייתא. ולא בכדי דברי התלמוד הנ"ל זו הם היפך דברי הרמב"ם שכתב בהל' תפילה ז,א-ב שהבא לישן מברך המפיל ואח"כ קורא פרשה ראשונה שלק"ש. וכתב מהר"י קאפח שאין לו ספק שנוסח התלמוד שעמד לפני הגאונים והרמב"ם לא כלל התוספת- "אומר משמע ישראל עד והיה אם שמוע". תוספת זו אמנם נמצאת בכ"י פריס מן המאה הט"ו ובעוד כ"י אשכנזיים וגם עמדה לפני המאירי ולפני הרא"ש, ולכאו' גם הרי"ף גרסה כלפנינו בש"ס(דפי אלפס מד,א) אלא שלשון הרי"ף שלפנינו בדפוס אינו נקי מהוספות שהוכנסו לדבריו כידוע. גם בסידור רב עמרם גאון איתא לתוספת זו אך כידוע גם נוסחאותיו נשתבשו מאד וקשה לסמוך על מקוריותן.
ונביא כמה הוכחות מוצקות לטענתנו המהוות סיוע לדברי הרמב"ם שברכת המפיל קודמת לק"ש ולא ההיפך:
א. דעת רב ניסים גאון שהובא בהגמ"י שיש להקדים הברכה לק"ש ואילו גרס בתלמוד כלפנינו לא היה טורח להוכיח אחרת. ב. בה"ג מצטט כל ברכות השחר שם וכותב:"הנכנס לישן אומר ברוך המפיל.. כד מתער אומר אלהי נשמה וכו'. ולא הזכיר לקרות ק"ש קודם לה משמע שלא גרסה בתלמוד.
ג. בתשובות רנ"ט גאון(ברודי סי' ט): "וכשמבקש לישן- מברך ברוך המפיל..ולא הזכיר ק"ש"(ותשובתו נמצאה בגניזה). ד. במסכת דרך ארץ הל' טז: הנכנס לישן אומר המפיל חבלי שינה והניעור משנתו אומר אלוהי- ומשמע שאת התוספת של קריית שמע לא גרס. ה. ר"ש ברבי נתן הסיג'למסי(נפטר מחצית הראשונה של המאה ה12 וריה"ל מספידו בפיוט) בסדורו עמ' קכח: "ובענין ההנהגה הטבעית אומר שחייב בר ישראל לברך בשעת שנתו בא"י המפיל... ואחר כך יקרא הפרשה הראשונה של קרית שמע אח"כ אומר ה' מה רבו צרי עד לה' הישועה, אחר כך קורא "בידך אפקיד רוחי פדית אותי ה' אל אמת" ויש אנשים שקוראים גם ברכת כהנים בהמשך זה".
ו. רס"ג בסדורו עמ' פז מביא הנוסח: "המפיל כבלי שינה ומוסיף כאילו באיחור: "ולפני כן צריך לקרוא את הפרשה הראשונה של ק"ש" והעיר מארי קאפח בהל' תפילה פ"ז אות א מהדורתו בעינו הבדולח שאין דרכו של רס"ג לכתוב באופן לא מסודר ולהעיר על מה שהיה צריך להיות למפרע- וניכר שחלו ידים בסדור וז"ל: "ונ"ל שהיה כתוב ואח"כ קורא פרשה ראשונה של ק"ש והמתקן לא יכול למחוק את כל הלשון לכתבו לפני כן לפיכך יצא לו סדר שאינו סדר".
ז. וכן היא בנוסח התפלה של יהודי פרס(שכידוע הושפע עמוקות מסידור רס"ג) בתרגום חוזר לעברית: "כאשר הוא בערב לובש בגדי שינה יאמר הברכה הזאת דהיינו בא"י המפיל חבלי שינה על עיני...ופרק מן קריאת שמע יקרא וישן על צד שמאל". ח. בירושלמי ברכות יא,א נאמר שר' זעירא היה קורא את שמע כמה פעמים עד שנשתקע בשינה וכן שריב"ל היה אומר להני קראי(פסוקים) וגני(וישן).כלומר לא הסמיך הברכה לשינה אלא אמירת פסוקים לשינה. והרא"ש בתוספותיו לברכות שם הביא הירושלמי וכתב שאפשר שגם ריב"ל סובר כר' זעירא שיש להקדים הברכה לק"ש- "מיהו תלמודא דידן(הבבלי) לא נקט האי סידרא"(וכאמור נוסחת הבבלי אינה מקורית).
עוד הרווחנו מבירור זה לפיו ברכת המפיל קודמת לק"ש- לחזק התפיסה שברכת המפיל אינה ברכה על השינה ממש כעובר לעשייתן, שאילו היתה כן היו חז"ל מסמיכים אותה לשינה ממש. וזאת דלא כרמ"א שפסק בשם חכמי אשכנז: "ולא מדברים אחר ק"ש שעל מיטתו אלא ישן מיד" והמ"ב כתב שיש לברך המפיל אחר כל הפסוקים כדי לסמוך את הברכה לשינה ושאין לשוח לאחר הברכה. והבן איש חי(שנה א פ' פקודי) שהביא מחכמי מרוקו שמנהג חסידים שלא לברך ברכת המפיל בשם ומלכות כי חששו שמא יצטרכו להפסיק בדיבור. ושהרב פתח דביר(מרבני אזמיר במאה הי"ט) כתב שאם הפסיק הוי ברכה לבטלה. והסיק הבא"ח שם שכל אחד יעשה כמנהגו בזה אם לברך או לא- מכל מקום "אזהרה גדולה להמברכים שישתדלו מאד לעמוד על עצמם שלא להפסיק בדבור בין ברכה לשינה". על דבריו העיר הרב עובדיה שאין לחוש כ"כ להפסק בין הברכה לשינה עד כדי כך שלא יברכה בשם ומלכות שעיקרה כאמור כברכת ההודאה כנ"ל, וגם אם לא נרדם כלל לא ברך ברכה לבטלה והביא חבלי פוסקים להוכיח כן. מאידך- כן קיבל להלכה את הכרעת הבן איש חי ע"פ הסוד שאין לברך המפיל אחר חצות הלילה (יחוה דעת ד,כא) אך מנהג בני תימן לברכה גם לאחר חצות(וכ"כ בשו"ע המקוצר).
מ"מ חיזוק מסוים יש בעיון זה שזוהי ברכת ההודאה על טבע השינה שהטביע הקב"ה לקיום האדם. ומדוע קבעוה חכמים כברכה ולא כתפילה בעלמא? השיב מהרי"ץ בעץ חיים: "והנה טוב מאד"- זו שינה, שמתוך שאדם ישן קמעא הוא עומד ויגע בתורה הרבה. וכתב הראב"ד שענין השינה חוק קבוע לגוף לפי טבעו ומנוח ומרגוע מיגיעו...לפיכך קבעוה במטבע ארוך ופותחת בברוך וחותמת בברוך". כלומר השינה היא פעולה מרכזית בחיינו ולכן מצדיקה ברכה. ונשאל בעל הפרי שדה על כך והשיב שאין איסור מדינא לדבר אחר ברכת המפיל ובודאי מי שנצרך לנקביו באמצע שנתו אינו חוזר לברכה שוב. וכן מורה הרב ערוסי לנוהגים ע"פ הרמב"ם שמותר לשוח בדברי חולין לאחר ברכת המפיל. ואמנם הרב עובדיה(שם) וגם מהרי"ץ וכן בשו"ע המקוצר מורים שלכתחילה אין לשוח אלא לדבר נחוץ. ונראה שההקפדה על כך כדי להיכנס לשינה מתוך דברי תורה ולא מתוך הרהורים רעים. והעיקר- ש"תהא כוונתו בשינה לחזק גופו לעבודת קונו ואז נחשבת לו לעבודת שמים" (שו"ע המקוצר).
