בלוג יהדות חברה וקהילה
כמעט אלף שנים מפרידות בינינו לבין ר' שלמה אִבְּן גַבּירול, והוא אחד מגדולי המשוררים שקמו לנו; "פרש המליצה ואמן השיר", איש ההגות והמסתורין, או כפי שתיאר אותו ח"נ ביאליק כחלק מ"ארמון פלאים שגיא ונהדר, עומד בתפארתו לְנס וּלְמופת לַדור האחרון". אחת היצירות ההגותיות החשובות שלו היא "כתר מלכות". היצירה עוסקת בתפיסת הא-לוהות – הא-ל האחד והיחיד, הקדמון והאינסופי, שהוא מרומָם ומתנשא מעבר לַהשגה ולמציאות. לו החכמה והרצון, ברצונו ברא את העולם, והמציאות כולה נובעת ממנו: "אַתָּה אֶחָד, רֹאשׁ כָּל מִנְיָן וִיסוֹד כָּל בִּנְיָן". יהודי המזרח קוראים יצירה זו ביום הכיפורים, באשר היא כוללת תפילת רחמים ותחנונים של האדם המכיר בקטנותו; וכך מתאר אבן גבירול את שפלות האדם: "אֱ-לֹהַי, בֹּשְׁתִּי וְנִכְלַמְתִּי לַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ, לְדַעְתִּי / כִּי כְפִי עָצְמַת גְּדֻלָּתְךָ - כֵּן תַּכְלִית דַּלּוּתִי וְשִׁפְלוּתִי / וכְפִי תֹּקֶף יְכָלְתְּךָ - כֵּן חֻלְשַׁת יְכָלְתִּי / וּכפִי שְׁלֵמוּתְךָ - כֵּן חֶסְרוֹן יְדִיעָתִי." ומאחר שהאדם אינו אלא בן תמותה, "גּוּשׁ וְרִמָּה עָפָר מִן הָאֲדָמָה כְּלִי מָלֵא כְּלִמָּה אֶבֶן דּוּמָה צֵל עובֵר וְרוּחַ הולֵךְ וְלא יָשׁוּב" - אין לו אלא לסמוך על הא-ל ועל רחמיו בבואו לדון אותו.
"דַּלּוּתִי וְשִׁפְלוּתִי" – המלה 'דלות' יסודה ב-'דל' – שעניינו מט לנפול, ובהשאלה לִרְפה כח וחלש, עני ואביון: "ארוממך ה' כי דִלּיתני", מהלל דוד את ה' השואב אותו מבור תחתיות, כאילו ישב על דלי. מכאן גם 'דלִיות הגפן' שמדלים, מעלים ומשעינים אותן על כלונסאות, הן כדי שיתנו צל והן כדי שיִרְבֶּה פריין. אף ה'דלת' משרש זה, ובזמן הקדום היו מעלים את לוח העץ מלמטה למעלה כדי לפתוח את הדלת; ובמליצה – שפתי האדם דומות לדלת, ומכאן הביטוי 'על דל שפתַי'.
והמשורר מסיים: תִּשְׁתַּבַּח בְּפִי רְחוּמֶיךָ תִּתְקַדַּשׁ בְּפִי קְדושֶׁיךָ תִּתְרומַם בְּפִי מַלְאָכֶיךָ תִּתְיַחֵד בְּפִי מְיַחֲדֶיךָ תִּתְנַשֵּא בְּפִי מְנַשְּאֶיךָ כִּי אֵין כָּמוךָ בָאֱלהִים, אֲדנָי וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ. וּבְמַחֲנות חַיּות וְאופַנִּים וּכְרוּבִים וְעִירִין קַדִּישִׁין תִּתְנַשֵּא וְתִתְעַלֶּה בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְתִתְיַחֵד בְּפִי מְיַחֲדֶיךָ בְּמורָא וָפַחַד עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל עַם אֶחָד. בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת, אֵין עוד. יִהְיוּ לְרָצון אִמְרֵי פִי.... ה' צוּרִי וְגאֲלִי.
מי הם עִירִין קדישין? אלה המלאכים הקדושים. המדרש גוזר עירין מלשון 'עֵר' – כיוון שהמלאכים ערים תמיד ואינם ישנים. ונראה שהמלה 'עיר' שבארמית היא המקבילה של המילה 'ציר' שבעברית; ציר=שליח, מלאך. חילופי ע/צ ידועים בין שתי השפות: ארעא=ארצה, עאן=צאן, ביעא=ביצה, רעוא=רצון. ואף בתוך השפה העברית נהוג חילוף כזה: רבע=רבץ, רעוע=רצוץ, מועקה=מצוקה. 'עִירִין קדישין' מופיע בפיוט הארמי 'יה ריבון עלם' שכתב ר' ישראל נג'ארה: עירין קדישין ובני נשא=מלאכים קדושים ובני אנוש.
וכך מסכם פרו' ישראל לוין שניתח את הפיוט המופלא הזה: כתר מלכות מאת שלמה אבן גבירול, מן המבריקים והטראגיים שבמשוררי ספרד. ילד פלא זה שמת בדמי ימיו ממחלה קשה, הותיר אחריו מורשת מופלאה של שירים רבי עוצמה. כתר מלכות הוא מפסגות יצירתו.
