בלוג יהדות חברה וקהילה
מהלל העדני, בשמו המקורי – שלום מהלא בן יעקב, נולד בעיר הנמל עדן בשנת תרמ"ד (1883), עלה ארצה בשנת תר"ץ (1930), התיישב בתל אביב ונפטר בה בשנת תשי"א (1950).
מהלל העדני – המשכיל שבחבורה: המתעד של קהילת יהודי עדן[1]
עם השתקעותו הסופית בארץ, החל לעסוק בכלכלה מודרנית – מפעלי תעשייה זעירה, רכישת קרקעות להתיישבות יהודית, ואפילו פתח את קולנוע 'אסתר' בכיכר דיזנגוף. מכל מקום נראה כי מכוח ישיבתו בתל אביב, מרכז הפעילות הספרותית היוצרת באותם ימים, החל בכתיבה אינטנסיבית בסוגות ספרותיות שונות. יש להדגיש, כי את כל חיבוריו כתב לאחר עלייתו ארצה, כשהוא כבר ספוג בחיי התרבות העברית המתחדשת במולדת מחד גיסא, ומאידך – הוא מנותק מן החיים בתוך קהילתו במקום גלותה והוא מסוגל להתבונן בה בלוא מורא במבט פרספקטיבי שאינו משוחד. כמובן, הכיר היטב את קהילתו על כל אישיה וגווניה, לא רק מכוח פעילותו הציבורית והכלכלית הענפה, אלא גם בגין קרבתו המשפחתית למשפחת משה שכמעט כל עניין בקהילת עדן נשק על פיה.
רשימת חיבוריו המלאה כלולה בצוואה מיוחדת שהפקיד בידי בנו רפאל מהלל ביום יט אלול תש"י, כחודש ימים קודם פטירתו, ובה ביקש מבנו להוציא לאור את כל שהותיר בעזבונו (פרסמתיה בנספחים לכרך השלישי של 'בין עדן ותימן', תל אביב תשנ"א, עמ' 367–369). בנוסף לכך כתב רומן רחב יריעה, שמשום מה לא נכלל ברשימה הנ"ל.
בחייו לא זכה מהלל העדני לראות באור הדפוס אלא את הפירוש, או בלשונו, 'הבהור' 'אור החוזר' למגילת קהלת, שהוציא בכוחות עצמו (תל אביב ת"ש). ואין פלא בדבר שבחר בפירוש למגילה זו שעניינה תהייה על האמונה בהשגחה העליונה לפרסמה ראשונה מכל חיבוריו, שכן הדבר תאם את אישיותו כהוגה, כפי שעולה היטב מכל חיבוריו העיוניים ופירושיו למקרא. כל שכתב בחיבורים הללו ניכר בו שביקש להתמודד עם השאלות האמוניות העולות בדורו ובמקומו, כלומר ארץ ישראל ברבע השני למאה העשרים, שאלות שהיה מודע להן באופן עמוק ביותר.
מסיבות שלא נודעו לא המשיך מהלל העדני במלאכת פרסום כתביו בעצמו, אך באמצעות ישראל ישעיהו וזכריה קלזאן, שניים מראשי הפעילים התימנים בהסתדרות העובדים הכללית תל אביב, התוודע אל הסופר והחוקר דב סדן, שנחלץ להמשך המלאכה בעריכתו, אך לא בהוצאה לאור של חיבורי העיון והפרשנות, אלא בהוצאה לאור של 'קובצי הסיפורים', שמניינם עולה לכדי שלוש מאוד ויותר. בסיפורים אלו, הכתובים בלשון ספרותית מעולה, אך אין בהם ולו קורטוב אחד של בדיון, אלא הם לקוחים מן הריאליה החברתית והאישית, תיעד מהלל העדני בפירוט ובעין בוחנת את קהילת יהודי עדן בארבעה מעגלים: חיי המחבר, החוג המשפחתי הקרוב אליו, הקהילה היהודית, והחוג האנושי הכללי שמסביבה, כולל החברה המוסלמית ומערכת השלטון הבריטית. השם שנתן המחבר לקובצי הסיפורים הוא 'מסתרי תימן', שם המרמז לכך שלא ראה בקהילת עדן קהילה נפרדת מקהילות תימן כולן, השקפה שפיתחו רבים מבני הקהילה, בייחוד לאחר העלייה ארצה, בנימה של התנשאות מסוימת של מי שחיים חיים מודרניים תחת שלטון מערבי לכאורה, לעומת בני תימן היהודים הסובלים מעול השלטון האמאמי ונמקים בעניותם. אך דב סדן העדיף לכנות את הלקט בן שישים ואחד הסיפורים מכלל הסיפורים בשם 'בין עדן ותימן', בוודאי מתוך התייחסות לעובדה שהסיפורים מתארים את חיי הקהילה היהודית בעדן. דב סדן ליקט פרקים מן המעגלים השונים, רובם מתחום הפולקלור, כלומר מנהגי בני הקהילה במחזור השנה ובמחזור החיים, מעין כרטיס ביקור של יהדות עדן בפני עם ישראל כולו. גישה זו מחצינה במידה מסוימת את היחס לקהילת עדן, בעוד המחבר עצמו ביקש – ואך עלה בידו – להתוות מסכת חיים שלֵמה של קהילה על כל צדדיה ובחינותיה. אף הקדים דב סדן מבוא ארוך לספר שבו סיכם את המחקר על יהודי תימן עד לשנת הוצאת הספר (הוצאת עם עובד של ההסתדרות הכללית, תש"ז).
מהלל העדני. צילום מתוך האנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו, מאת דוד תדהר
מהלל העדני הקדים למעשה את בני קהילתו בדור אחד או שניים, ועל אף פעילותו המבורכת והמגוונת בתחומי החיים השונים, לא היווה מעולם חלק אורגני מהנהגת קהילתו, אלא פעל כאיש עצמאי שאינו נתון למרות ההנהגה, אך השפעתו על חיי הקהילה רבה. במישור החברתי פעל בעיקר בשני תחומים – חינוך מודרני, דיבור עברי והחדרת הרעיון הציוני לתודעת בני קהילתו ולחיי היום־יום שלהם, תחומים שההנהגה הרשמית לא התלהבה מהם, בלשון המעטה. לא בכדי מנע בנין הזקן – ראש משפחת משה – ממהלל העדני לשאת את בת אחיו יהודה, שאמה היתה בת למשפחת הורוויץ מאנגליה, ולא נעתר לכך אלא לאחר זמן.
אף במישור הכלכלי הצטיין מהלל העדני בפעילותו החלוצית הסוטה בתכלית מן הדגם המאפיין את העיסוקים הכלכליים של יהודי עדן, כלומר המסחר לרמותיו השונות – למן המסחר הזעיר ועד המסחר הבינלאומי החובק זרועות עולם של משפחת משה. כחלוץ שאין אחריו מחנה פיתח תעשייה זעירה כשהוא מתבונן במכונות המיובאות מאירופה וקיים את הכלל 'כזה ראה וקדש' ומקים ראינוע, ובעיקר – בית חרושת לסיגריות, בית חרושת לקרח ומפעל סריגה. כל אלו נשתלבו כאחד באישיותו ובפעילותו: על פי הנמסר (לא מצאתי לכך ביסוס במקורות שבידי) ביקר בארץ ישראל כבר בשנים 1895 ו־1903. כפי שסיפר בנו עמנואל ז"ל בריאיון שערכתי אתו בשנת 1996, כשהגיעו ילדיו של מהלל העדני לגיל חינוך בשנת 1923, שלח לארץ ישראל את בני משפחתו – אשתו ושבעת ילדיהם, ושני הגדולים שבהם חבשו את ספסל הלימודים ב'גימנסיה הרצליה' שבתל אביב, ואילו הוא עצמו נאלץ להישאר בעדן לעסוק במפעלי התעשייה הזעירה שלו. לאחר שלוש שנים חזרה המשפחה כולה לעדן בשל הקושי לנהל חיי משפחה בלא האב, אך בשנת 1928 שבו ועלו כל בני המשפחה לארץ ישראל, למעט האב שעלה ארצה בשנת 1930, לאחר שחיסל את עסקיו בעדן.
המשך בחודש הבא. למאמר הקודם
[1] הרצאה שנישאה ביום עיון באוניברסיטת בר־אילן מטעם מרכז דהאן בד' חשוון תשע"ח (24.10.2017).
