בלוג יהדות חברה וקהילה
מהלל העדני, בשמו המקורי – שלום מהלא בן יעקב, נולד בעיר הנמל עדן בשנת תרמ"ד (1883), עלה ארצה בשנת תר"ץ (1930), התיישב בתל אביב ונפטר בה בשנת תשי"א (1950).
מהלל העדני- המשכיל שבחבורה:
מהלל העדני היה דמות ייחודית וחריגה לחלוטין בנוף הכללי של קהילתו, ולמעשה עמד כל חייו בריחוק מסוים מבני קהילתו, דבר שהקנה לו את היכולת להביט עליה ממרומי אישיותו במבט פנורמי, המאפשר לאבחן באופן ביקורתי ניטרלי את תכונותיה והווייתה של קהילתו בלא משוא פנים הנובע מאהבה המקלקלת את השורה. אך קודם שנבוא לדון בנושא הרצאתנו, כלומר מפעל התיעוד המקיף והנרחב של מהלל העדני, יש להדגיש היטב כי לא הסתגר בארבע אמות של פעילות ספרותית־תרבותית, לפי שהיה איש אשכולות שפעל הן בחיי והחברה הכלכלה והן בתחומי הרוח והיצירה הספרותית, שאת השכלתו ומומחיותו בכל התחומים הללו רכש בעצמו כאודידקט ולא במוסדות השכלה מסודרים. זאת מאחר שקהילת עדן – באופן מתמיה כלשהו – לא השכילה עד סוף דרכה בגלותה בשנת 1967 להקים מתוכה אנשי רוח שהשכלתם מודרנית, ואף לא אנשי תעשייה מודרנית, למרות שחיתה תקופה ארוכה למדי בחסות השלטון הבריטי, מאז כבשו הבריטים את עדן וסביבתה בשנת 1839. אמנם עשתה קהילת יהודי עדן חיל מבחינה כלכלית, ואין צורך להכביר מלים על משפחת משה ('מיסא' במבטא של יהודי עדן, והידועה יותר בשם משפחת 'בנין' על שם הדמות הבולטת ביותר בקרבה מבחינה כלכלית וקהילתית) ועל עושרה האדיר; אך עושר זה נבע ברובו מפעילות מסחרית, שראשיתה באספקה לשלטון הבריטי ולגייסותיו.
מהלל העדני. צילום מתוך האנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו, מאת דוד תדהר
מהלל העדני הקדים למעשה את בני קהילתו בדור אחד או שניים, ועל אף פעילותו המבורכת והמגוונת בתחומי החיים השונים, לא היווה מעולם חלק אורגני מהנהגת קהילתו, אלא פעל כאיש עצמאי שאינו נתון למרות ההנהגה, אך השפעתו על חיי הקהילה רבה. במישור החברתי פעל בעיקר בשני תחומים – חינוך מודרני, דיבור עברי והחדרת הרעיון הציוני לתודעת בני קהילתו ולחיי היום־יום שלהם, תחומים שההנהגה הרשמית לא התלהבה מהם, בלשון המעטה. לא בכדי מנע בנין הזקן – ראש משפחת משה – ממהלל העדני לשאת את בת אחיו יהודה, שאמה היתה בת למשפחת הורוויץ מאנגליה, ולא נעתר לכך אלא לאחר זמן.
אף במישור הכלכלי הצטיין מהלל העדני בפעילותו החלוצית הסוטה בתכלית מן הדגם המאפיין את העיסוקים הכלכליים של יהודי עדן, כלומר המסחר לרמותיו השונות – למן המסחר הזעיר ועד המסחר הבינלאומי החובק זרועות עולם של משפחת משה. כחלוץ שאין אחריו מחנה פיתח תעשייה זעירה כשהוא מתבונן במכונות המיובאות מאירופה וקיים את הכלל 'כזה ראה וקדש' ומקים ראינוע, ובעיקר – בית חרושת לסיגריות, בית חרושת לקרח ומפעל סריגה. כל אלו נשתלבו כאחד באישיותו ובפעילותו: על פי הנמסר (לא מצאתי לכך ביסוס במקורות שבידי) ביקר בארץ ישראל כבר בשנים 1895 ו־1903. כפי שסיפר בנו עמנואל ז"ל בריאיון שערכתי אתו בשנת 1996, כשהגיעו ילדיו של מהלל העדני לגיל חינוך בשנת 1923, שלח לארץ ישראל את בני משפחתו – אשתו ושבעת ילדיהם, ושני הגדולים שבהם חבשו את ספסל הלימודים ב'גימנסיה הרצליה' שבתל אביב, ואילו הוא עצמו נאלץ להישאר בעדן לעסוק במפעלי התעשייה הזעירה שלו. לאחר שלוש שנים חזרה המשפחה כולה לעדן בשל הקושי לנהל חיי משפחה בלא האב, אך בשנת 1928 שבו ועלו כל בני המשפחה לארץ ישראל, למעט האב שעלה ארצה בשנת 1930, לאחר שחיסל את עסקיו בעדן.
מתוך הרצאה שנישאה ביום עיון באוניברסיטת בר־אילן מטעם מרכז דהאן בד' חשוון תשע״ח (24.10.2017).
