בלוג יהדות חברה וקהילה

א. מהו חודש ה'אביב'?

בימינו משתמשים במלה 'אביב' לציון עונת השנה, ואולם בתנ"ך מציינת המלה את התבואה הירוקה לפני גמר הבשלתה; במכת הברד נאמר: "כִּי הַשְּׂעֹרָה אָבִיב " (שמ' ט' ל"א).  – גרגרי השעורה היו בראשית הבשלתם בשיבולים, ולכן הם ניזוקו. צמחים וקנים ליד הנחל נקראים 'אִבֵּי נחל', ועל צמח שלא הבשיל דיו אומרים 'עודנו באִבּו', 'נקטף באבו'; וממנו ה'אַבּוב' – כלי הנשיפה העשוי מעץ, מעין חליל. "היום אתם יוצאים בחדש האביב" – נאמר ביציאת מצרים; לומר לך: אתם יוצאים בעת הבשלת השעורים בא"י, ולכן תקפידו לחגוג אותו תמיד בתקופה זו (לכן בא 'עיבור השנה' כדי שפסח יחול בעת צמיחת ה'אביב', ובכך מקיימים את: "שמור את חודש האביב").

מכאן מתבהר שהמשמעות של 'אביב' כזמן לתקופת ניסן נשתלשלה מ'אביב'=זמן הבשלת השעורים; ועם ישראל היוצא לחירות דומה לזרעים שהיו אסורים וקפואים מתחת לאדמה כל ימות החורף, ועתה הנבטים מביטים אל האור, צומחים ומבשילים, כך גם  בנ"י שהיו קבורים תחת סבלות מצרים  יוצאים אל הדרור, אל האורה. גם מנחת העומר המוקרבת במוצאי יום א' של פסח קרויה 'אביב', שהרי היא מן השעורים: "וְאִם-תַּקְרִיב מִנְחַת בִּכּוּרִים לַה' אָבִיב קָלוּי בָּאֵשׁ גֶּרֶשׂ כַּרְמֶל תַּקְרִיב אֵת מִנְחַת בִּכּוּרֶיךָ" (ויקרא ב' י"ד).

ב. ניסן  –  ניצנים  ונסים

שמות חודשי השנה המשמשים אותנו אינם עבריים, וגולי בבל הביאו אותם עם שיבתם לארץ. השם 'ניסן' בשפה האכדית פירושו 'עיתם של אנשי הצבא' – במשמעות שחודש זה הוא מועד נוח לפתיחת מסעות מלחמה וכיבוש (דוד שלח את יואב לכבוש את רבת עמון באביב – שמ"ב י"א א'). אך יש אומרים ש'ניסן' – יש לו מקבילה בעברית, והיא 'ניצן' – "הניצנים נראו בארץ" –  ובאמת חודש זה מרמז על פתיחת הניצנים בטבע, על פריחה ולבלוב, משורש 'הֵנצו הרמונים' או 'הֵנץ החמה', באשר השמש בחודש זה מנצנצת, מאירה ומחממת (ואחריו 'אייר'=אור). וכך בלאטינית - שֵם החודש 'אפריל' מוצאו במלה 'אַפְרירה'=להיפתח, באשר הטבע נפתח, מתעורר מתרדמת החורף; והאביב נקרא 'פרימה וֶורה' – הדבר הראשון הנראה, מעין "הניצנים נראו בארץ".

ג. אפיקומן מהו?

האפיקומן בלשון חז"ל הוא המצה הנאכלת לקראת סופו של ליל הסדר, בסימן 'צָפוּן'. מקור המנהג הוא מימי המקדש, ובו היו אוכלים כזית מבשר קורבן הפסח בסופו של הלילה, שהיה נאכל עם מצה ואסור היה לאכול אחריו דבר, כפי שנאמר: "אין מפטירין(=אוכלים) אחר הפסח (=בשר הקרבן) אפיקומן". רב ושמואל נחלקו בהבנת המלה 'אפיקומן'; רב פירש שאסור ללכת מחבורה אחת שאוכלת את קורבן הפסח לחבורה אחרת, שמואל פירש שמדובר בקינוח הסעודה, שאסור לאוכלו כדי שיישאר טעם המצווה בפה. ובאמת פירוש המילה 'אפיקומן' ביוונית הוא 'קינוח סעודה' וחגיגה שהיתה נערכת בליווי שירה ומחול. "תניא, רבי אליעזר אומר: חוטפין מצות בלילי פסחים, בשביל תינוקות שלא יישנו". הרמב"ם הבין שמדובר בחטיפת המצה זה מזה. רק בשלב מאוחר יותר התפתח המנהג שהילדים עצמם הם החוטפים. בכל מקרה, המנהג נועד לעורר את הילדים, כדי שישתתפו בליל הסדר, ולא יישנו, שהרי עיקר המצווה הוא "והגדת לבנך". פירוש שני למלה הוא נוטריקון עפ"י הארמית: אפיקו-קמן=הוציאו לפנינו (את המצה) לפני ברכת המזון כדי לסיים עם טעם של מצה בפינו.

ד. סדר פסח של משה במצרים במאה העשרים

שגרירה של ישראל לשעבר במצרים, משה ששון, סיפר את הסיפור הבא (מתוך זכרוני): נהוג בכל שגרירויות ישראל להזמין אנשי תרבות ואישי ממשל מקומיים אל שולחן ליל סדר פסח. כשישבתי להכין את רשימת המוזמנים עלתה במחשבתי קושיה לא קלה: חלק נכבד מההגדה מספר על המכות במצרים ועל טביעת פרעה וצבאו בים סוף ועוד; והשאלה היא: כיצד אני נחלץ מהמבוכה להסביר למצרים של ימינו את מה שקרה למצרים של פרעה לפני כ-3500 שנה? שברתי את ראשי כיצד לצאת מהסבך, עד שעלה בדעתי להתייעץ עם הסמכות המוסלמית העליונה, המופתי של מצרים. הלכתי אליו ותרגמתי לו קטעים מההגדה, ושאלתי לדעתו כיצד אוכל להסביר לאורחים את המכות שניתכו על ראש המצרים. ענה לי המופתי: ''המצרים בתקופת פרעה לא האמינו בא-להים, להיפך, הם האמינו בעבודה זרה; פרעה החשיב עצמו לאלוה; המצרים עבדו את הנילוס ואת החיות והבהמות, וצבא השמים נחשבו לאלילים. סידנא מוסא (אדוננו משה) לימד את המצרים ואת העולם לֶקח, יעני, זה מה שקורה לאנשים שאין להם אמונה בא-להים. והלֶקח הזה מתאים גם לתקופתנו; מן פדלכ, בבקשה ממך, יא סידי, תרבה לספר לאינטלגנציה של מצרים על המכות הנוראות, שקיבלו המצרים כעונש על כי לא חזרו בתשובה; וזה ילמד את הנוכחים, כי רק אמונה בא-להים עם קיום מצוותיו יצילו את האדם מאש הגיהנום בעולם הבא''.

לשיעורים ולהרצאות  -  משה אוסי
Mosheossi@gmail.com  09-8335016