בלוג יהדות חברה וקהילה

מנהג יהודי תימן במאות השנים האחרונות לומר את האשמורות באשמורת הימים של חודש אלול ובעשרת ימי תשובה.

בסידורי תימן הקדומים ביותר לא מצאתי סדר סליחות כלשהוא לחדש אלול, וכנראה לא נהגו לומר בכל חודש אלול סליחות בנוסח קבוע. בסידורי תימן הקדומים ביותר, המכונים "תְּכַּאלִיל", מופיע בסוף התכלאל קובץ ובו סליחות ונוסח הרחמים, ומהם היו אומרים בעשרת ימי תשובה וביום כפור, ומתוך הסליחות הללו היו נוהגים לומר סליחות גם באירועים שונים. כלומר, היה קובץ אחד של סליחות לכל עשרת ימי תשובה כולל ליום כיפור, ונראה כי לא נהגו בתימן לומר סליחות דווקא בחודש אלול.

סדר סליחות המיוחד לחדש אלול חדר לתימן בסוף המאה הט"ז, החל משנת שנ"ט-1599, בהשפעת ספרי הדפוס. הכותרת לסליחות אלו בסידורי תימן הראשונים: "תקון סליחות ללילי אשמורות", או "סדר הסליחות ללילי אשמורות", אך בכל המקרים הללו נתקלתי במינוח "אשמורות", מינוח הקיים עד היום בקרב יוצאי תימן. המינוח "אשמורות", הוא כנראה השם שניתן בתימן לסליחות בחודש אלול, על שם שהיו קמים לפנות בוקר, באשמורת הבוקר. כך נוצרו שני קבצי סליחות בתימן, הקובץ העתיק ליום כיפור, והקובץ השני החדש לחודש אלול בלבד.

חדירת האשמורות לסידורי תימן היתה מהירה, אך נוסח האשמורות אינו זהה בכל הסידורים, וניתן למצוא הבדלים בין הסליחות, בהתאם לסידורי הדפוס מהם העתיקו את הנוסח. הבולטים שבהבדלים הם שניים, ראשית, בחלק מהסידורים ישנם ארבעים פתיחות לארבעים הלילות של ימי אמירת הסליחות, ובכל לילה אומרים פתיחה אחרת מאמירת הסליחות. ארבעים הימים הם שלושים ימי חדש אלול ועשרת ימי תשובה, ובכל לילה אומרים פתיחה אחרת. ויש כתבי יד בהם אין כלל ארבעים פתיחות, ואין הבדל בסליחות בין הימים. ההבדל השני, בסידורים מסוימים, ישנן תחינות לימי השבוע, תחנה לימים ראשון, שני, שלישי, רביעי, חמישי וששי, בהתאם לימי השבוע, ואף סדר תחנות זה לימות השבוע לא נמצא ברוב הסידורים. הסופרים התימניים העתיקו במדויק את נוסח האשמורות עפ"י סידורי הדפוס שהיו בידיהם. הבדלים הקיימים בסידורי תימן מקורם כמובן בסידורי ספרד ממנו העתיקו. בהתאם לכך, בכל הסידורים כתוב לומר נפילת אפיים בנוסח "לדוד אליך" כמנהג הספרדים (מזמור תהילים כ"ה), השונה מנוסח תימן "לפניך אני כורע".

נוסח נפילת אפים באשמורות

נוסח נפילת אפים שבתוך האשמורות היה המזמור לדוד, כסידורי ספרד המודפסים. בסידורי תימן הראשונים מהמאה הי"ז, בהם נמצא נוסח האשמורות, ישנם שלושה ניסוחים לאמירת נפילת אפים, יש שכתבו באופן סתמי מבלי לפרט, יש שכתבו במפורש לומר לדוד, ויש שכתבו במפורש את הנוסח התימני לפניך אני כורע (תכלאל רבי יחיא בשירי). כיון שכל הנוסח של האשמורות מועתק מסידורי הדפוס הספרדיים, מסתבר לומר, כי הסופרים שסתמו ולא פירטו התכוונו לנוסח הספרדי, למרות שיתכן כי השאירו את שאלת הנוסח פתוחה לשיקול דעת המתפלל. ברור, כי רבי יחיא בשירי אשר העתיק את כל האשמורות, שינה את הנוסח של נפילת אפים, והתאים לנוסח שהיה מקובל בתימן, נוסח שנחשב עתיק יומין בתימן עוד מזמן עזרא הסופר כפי שפירטתי בתפילת שחרית.

רוב יהודי תימן אמרו בתפילת שחרית כל השנה את הנוסח התימני, לפניך אני כורע, ובאשמורות נהגו רובם כנוסח הסידור הספרדי, לדוד אליך, משם העתיקו את הנוסח בשלמות.  מצב זה נמשך להערכתי, עד אמצע המאה הי"ח, בו היו מעטים שעדיין אמרו את הנוסח לפניך, אך בעקבות השפעת מהרי"ץ וסידורו, מהמחצית השנייה של המאה הי"ח, החל להתבטל נוסח אמירת לפניך אני כורע באשמורות, זאת בשונה משחרית לחול, שם מהרי"ץ החזיק בנוסח הקדום. מנהגו החדש של ר"י בשירי, מהמחצית הראשונה של המאה הי"ז, לא התקבל בסופו של דבר בתימן, למרות שמנהג פשרה זה אופייני מאוד למהרי"ץ. 

• להרחבה, עיין בספרי "מחקרים בסידורי תימן", כרך ד', ע' 39-46, ותקציר בסידור "התכלאל המדעי המהודר" ע' 646-647.

ד"ר משה גברא, המכון לחקר חכמי תימן