בלוג יהדות חברה וקהילה
הרב יוסף צובירי נולד בצנעא בירת תימן בחג השבועות, ו' בסיוון תרע"ו (07.06.1916), לאביו יעקב צובירי. משפחת יעקב בן יהודה בן סעדיה בן אברהם צובירי קבעה את מקום תפילתה דור אחר דור בבית הכנסת בית אלאוסטא – מעוז הזרם השאמי בצנעא בירת תימן. בבית הכנסת הזה גדל הרב צובירי לפני רב בית הכנסת, מורו ורבו המובהק, מארי סעיד עזירי. בית הכנסת בית אלאוסטא היה כל עולמו של הרב צובירי. שם התפלל מיום שנולד עד היום שעזב את תימן, ושם השתתף בכל שיעורי התורה שהתקיימו בימים ובלילות. לימים, אף מסר שם שיעורים לצד רבו. כל ימיו טרח הרב צובירי להנציח את מנהגי בית הכנסת ומסורותיו, וכך המשיך את דרך רבני בית הכנסת – הרב דוד משרקי מחבר "שתילי זיתים", בנו הרב יחיא משרקי מחבר "רביד הזהב", וכל גדולי הדורות שהנהיגו את בית הכנסת אחריהם.
הרב צובירי נודע כתלמיד חכם כבר בצעירותו, וחכמי תימן – ביניהם הרב יחיא יצחק הלוי, הרב עמרם קורח, הרב סעיד עזירי, הרב יחיא ערוסי ואחרים – טיפחוהו וקירבוהו. הרב צובירי נמנה עם המשוררים הקבועים בצנעא – מקורביו ותלמידיו של מארי סעיד עזירי. עוד בהיותו עלם צעיר נשלחו אליו שאלות בהלכה אף מחוץ לצנעא. הרב צובירי משך בעט סופרים מגיל צעיר והחל לחבר את חיבוריו התורניים בעודו נער.יש להזכיר כי את ראשית לימודיו התורניים עשה אצל מארי משה צארום, מתלמידי הרב יחיא קאפח הרב צובירי היה מבחירי תלמידיו של מארי משה צארום שטיפחו ואהבו אהבת נפש. כמו שסיפר הרב צובירי, כשהיה בן שתים עשרה לקחו רבו, הרב משה צארום לתפילת ערבית ולשיעורים שהתקיימו בביתו של הרב יחיא קאפח. בשיעורים אלה השתתף במשך שלוש שנים. שם התוודע לתנועת דור-דעה ולמחוללהשהשקפותיהם נגדו את השקפתו ואמונתו שקיבל מרבותיו. לא ארכו הימים עד שהחל בכתיבת החיבור אמונת ה'" כנגד "מלחמות השם" שחיבר הרב יחיא קאפח, כשעל ידו עוזרים ומסייעים רבותיו וחבריו.
הרב צובירי היה ספון באוהלה של תורה. מאחר שנודע כעילוי, תמכו בו תמיכה כלכלית בני הקהילה ובראשם אביו והרב יוסף עמר, כדי שיתפנה לביסוס מסורת הקריאה והתפילה וללחום במלחמתה של תורה. יחד עם זאת נאלץ להשלים פרנסתו בלימוד תלמידים ותקופה מסוימת אף התנסה בעבודת ייצור נעליים ("מפני העניות", כלשונו), עבודה שלא הלמה את עדינותו, ולאחר תקופה קצרה נטשהּ.
בתאריך כ"א באלול ה'תרצ"ה (19.09.1935) התחתן הרב צובירי עם רעייתו הגברת יהודית בת לוי גיאת, כשהוא בן תשע עשרה שנה. ביום ראשון של פרשת חיי שרה, ט"ז בחשוון תש"ד (14.11.1943) יצא הרב צובירי עם אשתו ובתו מצנעא לכיוון ארץ ישראל, שאליה הגיע לאחר תלאות מרובות רק לאחר חג השבועות. בשנת תשי"ב (1952) נבחר הרב צובירי לרב העדה התימנית בתל-אביב יפו. כאן בארץ המשיך הרב בהרבצת תורה ובהנהגת הציבור עד סוף ימיו. עט הסופרים לא מש מתוך ידו עד ימיו האחרונים, ולצד עיסוקיו המרובים ברבנות ובהנהגת הציבור חיבר חיבורים רבים. מגמת חיבוריו להנציח את מנהגי יהודי תימן, נוסחאותיהם ומסורותיהם בכלל, תוך הדגשה על חשיפת מקורות הנוסח ומנהגי התפילה ומסורת הקריאה במקרא של הנוסח השאמי בפרט, ובייחוד של בית הכנסת בית אלאוסטא בצנעא.
מראהו החיצוני לבושו והליכותיו היו מעוררי הערצה. שירתו שירת קודש, במתק שפתיו דרש בכל רחביהארץ בשפה ברורה וצחה. השיב את נשמתו ליוצרה ביום חמישי ב' באב תש"ס (03.08.2000). תנצב"ה.
***
במלאת עשרים שנה לפטירת הרב הוציאה האגודה לטיפוח חברה ותרבות שני כרכים של כתב העת תהודה" (מס' 37–38), שהם אסופת מאמרים לכבוד הרב יוסף צובירי זצ"ל שנכתבו על ידי בני משפחתו תלמידיו ומקורביו.
ניתן להזמין את הגליונות בחנות האגודה
