בלוג יהדות חברה וקהילה
משיחי השקר בתימן - המשיח היהודי בתימן במאה ה- 12
סקירה הסטורית של יהודי תימן - 7
על משיח זה ידוע לנו משלושה מקורות יהודיים:
- "אגרת תימן" של הרמב"ם, שנכתבה בשנת 1172, כתשובה לר' יעקב בן נתנאל פיומי, נגיד יהודי תימן.
- אגרת הרמב"ם לחכמי צרפת משנת 1194.
- מכתב שנשלח מתימן לרב שמואל בן עלי הלוי מבגדאד.
להלן סיכום של הפרטים הידועים לנו על משיח שקר זה מתוך המקורות הנ"ל:
בשנת 1150 קם איש מוסלמי בשם עלי אבן מהדי, שהצליח לשכנע מאמינים מוסלמים רבים במשיחיותו עפ"י אמונת האסלאם. לאחר מותו ביסס בנו את שלטונו ואת האמונה במשיחיות אביו ברוב ארץ תימן. בעקבות התחזקותו והתעצמותו השלטונית- דתית, הוא גזר שמד על היהודים בתימן או לחילופין ציווה עליהם להתאסלם. תגובת היהודים על מצב קשה זה התבטאה בשני אופנים. מצד אחד קם יהודי שהתאסלם (נכנע לדרישת השלטון) וקרא לבני דתו לנהוג כמוהו, תוך כדי הצגת ראיות מפסוקים במקרא, שעפ"י פירושו מאשרים את נבואתו של מוחמד ומשיחיותו של המלך הנ"ל. מאידך, קם יהודי אחר שהכריז על עצמו כמשיח הבא לגאול את עם ישראל.
למעשה, שאלתו של נגיד יהודי תימן אל הרמב"ם הייתה ביחס ליהודי משיח זה שבקש לדעת כיצד יש להתנהג אליו.
כמובן שהרמב"ם שלל את משיחיותו של אדם זה, בהבינו היטב את הסכנה הנשקפת לקהילת יהודי תימן מצד השלטונות, שלא יהססו לחסלם כליל. מאחר שהרמב"ם רצה גם להציל את המשיח המתחזה, הוא קבע בוודאות שמדובר באדם שהשתגע ולכן מעשיו והתנהגותו אינם כשל אדם נורמאלי, שאילו היה כן היה נגזר עליו דין מוות ודאי, הן עפ"י חוקי האסלאם והן עפ"י דת ישראל. הרמב"ם אף המליץ להם באופן מעשי כיצד לבסס את "שגעונו" של המתחזה ולפעול בדרכים פרקטיות, שיביאו לידי פרסום אודות התנהגותו הבלתי נורמאלית של משיח השקר, אף ברחוב המוסלמי. כך שבסופו של דבר יבינו המוסלמים בעצמם שמדובר באיש משוגע ומשתטה, שיש להתייחס אליו בבוז, בזלזול ובחוסר רלבנטיות ובכך ינצלו מדין המלכות גם הוא וגם הם. על גורלו של משיח זה ותוצאות התנהגותו מפורט באגרת הרמב"ם לחכמי צרפת משנת 1194. ממנה אנו למדים כי בסופו של דבר משיח שקר זה נתפס ע"י השלטונות ונחקר ע"י המלך המוסלמי- עבד אלנבי איבן מהדי, שדרש ממנו מופת והוכחה למשיחיותו. הלה הצהיר שהוא מוכן שיתיזו את ראשו ויראו כולם כי ישוב לתחייה. המלך התחייב שאם אכן הוא יחיה, המלך יכיר במשיחיותו ובדת היהודית. אכן ראשו הותז ובכך תם הסיפור המשיחי הראשון. יחד עם זאת כל הקהילה היהודית נענשה בקנס כספי גבוה למלכות. חיזוק לסיפור הנ"ל אנו מקבלים אף מן המקור השלישי שהוזכר לעיל, במכתב שנשלח מתימן לגאון שמואל בן עלי מבגדד. מכל הנ"ל למדנו על התסיסה המשיחית ועל מלחמות הדת שהיו בתימן בין המוסלמים ליהודים, כשכל צד מנסה להוכיח את אמיתות דתו ואת האמונה בנביאות משה מחד ומוחמד מאידך, עד כדי כך שאם צד אחד מוכיח באמצעות אות או מופת שלא ניתנים לערעור (משהו על טבעי) שאכן הוא הצודק, הצד השני מוכן לוותר על דתו ואמונתו.
בתמונה: איור דמותו של משיח השקר שבתאי צבי
בסיומה של תקופה זו, עד סוף המאה ה-12, חלה רגיעה זמנית מבחינת יחס המוסלמים ליהודים, מעצם מדיניותו של צאלח א- דין והשלטון האיובי ומקרבתו של הרמב"ם למרכז השלטוני במצרים.
עם מותו של צאלח א- דין קם שליט איובי קיצוני שהכריז על עצמו כ'ליף וכפה על יהודי תימן להתאסלם. למזלם הוא נרצח בתוך תקופה קצרה מיום עלותו לשלטון בשנת 1202 ושוב זכו היהודים לפולחן דתי משל עצמם, ללא עוררין.
בפוסט הבא נספר על המשיח מבייחאן במאה ה-15.
