צנעא, 1916-ת"א, 2000. רב לקהילת יהודי תימן בתל אביב. למד בצעירותו לפני רבו המובהק ר' סעיד עוזירי ובמקביל למד תקופה מסוימת לפני ר' יחיא קאפח. מקום תפילתו ובית מדרשו היה בבית הכנסת אלאוסטא, מרכז אסכולת השאמי.
צנעא-תל אביב. עלה ארצה ב-1939. מצעירותו עסק בסחר בינלאומי, תחילה באמצעות האיטלקים שישבו בצנעא. ניהל בית מלון במתכונת מודרנית בצנעא וכך הכיר את כל האירופים שבאו לתימן, לפי שמלונו היה המקום היחיד שיכלו להתגורר בו.
עיירה בדרום תימן, מהלך יום אחד מאב. כ-40 משפחות יהודיות חיו בקרב המוסלמים. במקום היה בית כנסת אחד (שאמי). יהודי העיירה רובם עסקו באריגה, ויתרם בבורסקאות ובמלאכות אחרות. היו גם בעלי אדמות.
מושב בגליל העליון כשלושה ק"מ מזרחית למעלות-תרשיחא. משתייך לפועלי אגודת ישראל. נוסד ב-1950 ע"י עולי תימן ולאחר שעזבוהו התיישבו במקום עולי מרוקו ותוניסיה. ענפי המשק בראשיתו: לולים, צאן, מטעים וטבק.
עתונאי וסופר. נולד בצנעא, ב-1936. עלה ב-1949. שירת בנח"ל בשנים 1956-1959. בשנים 1963-1992 עבד כעיתונאי, תחילה בעיתון 'הבוקר' ולאחר מכן בעיתון 'מעריב'. עסק גם בכתיבה ספרותית. פירסם שני רומנים, שעניינם חיי היום-יום בתימן.
יליד צנעא 1936. עלה ארצה ב-1943. התחנך בירושלים (ת"ת מזרחי) ובחיפה (בי"ס לקציני ים). למד באוניברסיטה העברית ובה זכה לתואר שלישי על עבודתו 'מבעיות חינוך ילדי התימנים בארץ ישראל תרמ"ב-תש"ח' (1987).
מלאכה עתיקת יומין כמעט בלעדית ליהודים שהיתה שם דבר בתימן. עד היום נוהגים לשבח עבודת צורפות טובה כ"עבודה יהודית". המלאכה עברה מאב לבן, לעתים קרובות בסודיות רבה. אחת הסיבות לבלעדיות היהודית היתה היחס השלילי של המוסלמים למלאכה במתכות יקרות.
זמר. נולד ב-1918 בבני אלעוואם שבמרכז תימן. האם זהרה בנת א-טויל היתה זמרת חתונות וממנה ירש את אהבת השירה. בצעירותו הסתובב ברחבי תימן והופיע באירועים שונים ובעיקר של שכניו המוסלמים, שבשירתם נחשב לכוכב.
טס נחושת. כלי ההקשה בשירת הנשים בדומה לפח בשירת הגברים. הצחן הוא כלי בית ועל כן ההקשה בו אינה נחשבת נגינה. הנשים מקישות בו באצבעות מטובעות כדי להפיק צליל חד.
