יפיד שבתימן תרל"ה (1875)-כרכור תשי"א (1951). תלמיד חכמים בעל ידע נרחב בפוסקים. תלמידו המובהק של ר' יחיא קאפח ומן הקבועים בבית מדרשו. בהיותו בן י"ד (או י"ח) שלחו אביו לצנעא ללמוד מפי ר"י קאפח. לפרנסתו עסק בהוראת תינוקות עד שעלה ארצה בתש"י (1950).
מאחרוני חכמי צנעא. צנעא, תר"ם (1879 )-ירושלים תש"ל (1970). תלמידו המובהק של ר' יחיא קאפח ובייחוד של ר' יחיא אביץ' מפיו למד תורה בבית הכנסת בית אלמסורי ושם קבע מקומו.
חומר אורגני סמיך ודביק שצבעו כצבע החציל. הופק משרף של צמחי הדורנטה ("שית") והאלויורה. גושי צ' שימשו לשתייה לריפוי המעיים ולניקוי הדם, לקישוט פני התינוקות בנקודות חן במצח ובלחיים כדי להרחיק את עין הרע ולהורדת השיער. כן ניתן במרקחת הדיו.
חי ופעל בצנעא 1640-1715. רבו של הדיין ר' צאלח, ומ-1696 שימש בדיינות עם הראב"ד ר' זכריה הכהן בבית הדין הקבוע לאחר גלות מוזע. כתב חיבור הידוע רק מדברי מהרי"ץ וכן פסקי דין בענייני מסורת המקרא שהיה בר סמכא בהם.
נולד בראש העין ב-1951. מנהל מחלקת נשים ויולדות בבית חולים יוספטל באילת. למד בחדר וסיים בית ספר תיכון בירושלים. ב-1980 סיים לימודי רפואה באוניברסיטת תל אביב. התמחה במקצוע מיילדות וגינקולוגיה בבית חולים העמק בעפולה.
זמר. נולד ב-1935 בכפר אלגלבה שבתימן. למד את יסודות השירה אצל דודו נתן גולי. עלה ארצה ב-1949 והתיישב במחנה ראש העין. לאחר סיום שירותו הצבאי עסק למחייתו בעבודות התקנת תאורה והגברה לאירועים שונים. בדרך זו התוודע לזמר אהרן עמרם ויחד הקליטו שירים.
שחקן ובמאי. נולד ברמת גן ב-1949. החל את דרכו האמנותית בתאטרון ילדים ונוער של אורנה פורת. שחקן ראשי בהצגת 'בן הסולטאן' ובהצגה 'איפה הכסף?' (עיבוד של 'הקמצן' למולייר). ב-1976 השתתף בהצגות 'קריזה' ו'רק אתמול נולדה' בתאטרון חיפה.
נולד בצנעא שבתימן ב-1915. עלה ארצה ב-1930. עבד בריצוף בירושלים ובחולון והיה ראש אגודת הרצפים מטעם מועצת הפועלים. עם ראשית העלייה הגדולה מתימן ב-1943 החל לפעול בקרב העולים מטעם ההסתדרות ולאחר מכן מטעם הסוכנות היהודית.
1914-1990. נולד בצנעא בתימן ונפטר בחולון. למד בחדר ובנערותו עסק במסחר זעיר. עלה ארצה ב-1929. מ-1932 פעל לגייס פועלים לא מאורגנים להסתדרות. בפרעות 1936 התגייס ל"הגנה" ובהתקפה על חולון בראשית הקמתה השתתף בהגנתה.
1913-1997. נולד בצנעא שבתימן. עלה ארצה ב-1931 וכעבור שנתיים החל לעבוד ב"דבר", עד צאתו לגמלאות. בשל חריצותו, נועם הליכותיו, למדנותו וכשרון הכתיבה שלו התחבב מאוד על ראשי מערכת "דבר" והנהלתו.
