גדול רבני תימן בדורות האחרונים. נולד בצנעא ב-1849 ונפטר ב-1932. מייסד תנועת ההשכלה בתימן - דוד דעה (דרדעים). יסד ישיבה ובית ספר מתוקן שבו הרחיבו את השכלת התלמידים בלימודים כלליים על פי ספרים עבריים שהובאו מאירופה לתימן. דרש יסודיות והעמקה בלימוד.
מחכמי צנעא המובהקים במאה ה-19. צנעא, תקע"ה-תר"ן (1815-1889). בנו של ר' יוסף קארה. מדוכא בייסורים בשל "מרה שחורה". לימד בבית הכנסת בית אלמסורי: משנה, עין יעקב ותלמוד. מתלמידיו המובהקים ר' יחיא אביץ'. שיטת לימודו היתה בדקדקנות מרובה.
צנעא, תקכ"ט-תר"ט (1769-1849). רב ואב"ד צנעא. תלמידו המובהק של מהרי"ץ. בתקס"ט (1809) נתמנה לדיין ומתקע"ב (1812) ראב"ד. תחילה למד והתפלל בבית הכנסת בית אלאוסטא ואחר כך בבית הכנסת בית אלכוחלאני.
צנעא, תקע"ב-תרמ"ז (1812-1887). בנו של ר' יוסף קארה. בקי בתלמוד, שוחט ובודק מומחה ומסייע לאחיו ר' שלמה קארה בכל עסקי הרבנות. בקי בחכמת הרפואה לפי מושגי המקום והזמן. בתקופה מסוימת עזב את צנעא וגלה לצעפאן שבמחוז חראז ולאחר הכיבוש התורכי שב לצנעא.
נולד בצנעא, ב-1945. עלה ארצה ב-1949. שירת בחיל השריון ובחיל המודיעין ולמד באוניברסיטה העברית (גאוגרפיה ולשון עברית). קיבל תואר מוסמך ב-1974 ותואר דוקטור ב-1983. לימד באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת חיפה.
צנעא, תקס"ד-תרמ"ט (1804-1889). בנו של ר' יוסף קארה. רב ואב"ד צנעא. לאחר פטירת אביו בתר"ט (1849) נתמנה לראב"ד, וכאביו ניהל את הקהילה ביד רמה. ניחן בזכרון מופלג, ידע בעל פה פרקים שלמים מספר 'היד החזקה' להרמב"ם ונודע בבקיאותו בכללי הדינים ופרטיהם.
שיח ירוק עלים ללא פרי. עליו נקטפים בעיקר מראשו כשהם רכים ועדינים. מקובל מאוד בקרב בני תימן (בעיקר בכפרים) הלועסים אותו זמן ממושך בלא לבולעו להנאה ורגיעה. מייחסים לו סגולות שונות כגון הגברת כוח גברא, שיכוך כאבים והרגעה נפשית.
