לאחר שעלה בידי התורכים לסלק את האמאם המורד יחיא אלמתוכל שהחזיק שישה חודשים בעיר צנעא ב-1905, התחדש המרד בכל עוזו ב-1910 והעיר באה שוב במצור. האירוע קרוי על שם המושל התורכי באותה עת - מוחמד עלי.
מאורעות המצור והרעב ב-1903-1905. ראשיתו של המרד התימני התחולל בראשות האמאם מוחמד חמיד אלדין, ועם מותו בראשות בנו האמאם יחיא אלמתוכל, נגד השלטון התורכי.
חי ברבע הראשון למאה הט"ו. לפי ההשערה היה אחיו של ר' זכריה הרופא (יחיא בן סלימאן אלטביב). מחכמי תימן המובהקים במאות השנים שלאחר הרמב"ם וממשיכי מסורתו ההלכתית והמחשבתית.
עץ ירוק-עד המגיע לגובה יותר מ-20 מטר. שימושו בפריו החמצמץ-המתקתק הנאכל חי ומשקה המוכן מתמציתם. בעל סגולות רפואיות כגון גורם לשלשול. תחליף למשקה זה היה משקה שהוכן ממשמש מיובש ("קדיד"). על החומר נאמר שהוא "יברח אלנשמה" (=מזכך את הנשמה).
חוקים שנועדו להשפיל את מי שאינם מוסלמים, להחלישם מבחינה כלכלית ולבודדם מאוכלוסיית הרוב המוסלמית. על פי המסורת המוסלמית נתקבלו החוקים הללו על ידי הכ'ליף האומיי עומר השני (717-720).
חי ופעל בצנעא 1747-1667. ראב"ד קבוע מ-1724 עד פטירתו. הדיינים החתומים עמו: רבי צאלח, ר' יוסף בשארי, ר' סעיד תנעמי. רב בית הכנסת שרעבי ותיקן כמה תקנות ובהן לא לומר את ההלל בקרוי כמסורת הקדומה.
אזור ועיר בצפון תימן. יישובים אחרים בסביבה: צעדה, ברט, קלעה, גאלב, חראד ומשהד. האזור מכונה "בלאד אלשאם". מצפון-מזרח אזור נג'ראן, אזור פורה סמוך לגבול סעודיה. באפריל 1934 סופח אזור נג'ראן לממלכת סעודיה.
נראה שמקורו בסוגת שיר ערבית - החדא, הקשורה אף היא לטקסי החתונה. נאמרת בשעת משיחת אצבעות החתן בחנה, לאחר שבע ברכות, כשמלווים את החתן לביתו. החידויות הפשוטות והקצרות פותחות במלים "אשירה לאהוב" או "אהוב מהר המור".
נולד בצנעא, ב-1919. עלה ארצה ב-1922. למד משפט, היסטוריה כללית וישראלית ומקרא בבית הספר למשפטים של ממשלת המנדט ובאוניברסיטה העברית. שנים רבות פעל כעורך דין. שופט שלום בשנים 1958-1967 ושופט מחוזי עד 1974.
