צמח חד-פסיגי. גדל באזורים טרופיים ומולדתו הודו. קנה השורש שלו נמכר בשתי צורות: זנג'ביל שחור לא קלוף ולבן קלוף שלם וטחון לאבקה. בשל ריחה וטעמה משמשת אבקתו תבלין למרק, לדוכה ולקהוה (יחד עם קרפה).
מושב בהרי יהודה כשלושה ק"מ דרומית לבית שמש. נקרא כך בעקבות היישוב המקראי (יהושע טו, לד) המזוהה עם כ'רבת זנוח הסמוכה. משתייך לפועלי אגודת ישראל. נוסד ב-1950 על ידי עולי תימן ונקרא תחילה דירבאן ג, כשם כפר נטוש סמוך.
אבקת עלי טבק מאיכויות שונות בתוספת חומרים חריפים אחרים ובושם מיוחד לשבח ריחו ולעדנו. בדרך כלל נשאף דרך נחירי האף או בבזיקה לתוך חלל הפה, בין השפה התחתונה והשיניים התחתונות. ידוע גם בשם "בורדקאן" (טבק הרחה).
מלה ערבית המציינת בכל המרחב שירים המלווים את הובלת הכלה והחתן בטקסי החתונה. פזמוני עם פשוטים ופונקציונליים שלחניהם בנויים על משפטים מוסיקליים בעלי מנעד מצומצם והחוזרים על עצמם.
עץ ירוק-עד הנפוץ בארצות טרופיות. גידלוהו בשל כפתורי פרחיו המכילים בלוטות שמן ריחני - "שמן הציפורן". אבקת פרחיו המיובשים משמשת כתבלין לזחוק, כאחד ממרכיבי החואיג' לתיבול המרק והקהוה, וכן את לועסי הקאת.
סופר ארץ-ישראלי. ביצירותיו תיאר פרקי התיישבות בא"י בעת החדשה. מחשובי ספריו 'כפר השילוח' (תל אביב תש"ח) המתאר את חיי עולי תרמ"ב בירושלים בסוף המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20. הספר נכתב כהשלמה לספרו 'ארץ לא זרועה' המתעד את עליית הביל"ויים.
יישוב בתימן, מהלך שעתיים וחצי מצנעא. 120 המשפחות היהודיות שהתגוררו במקום חיו בשכונה נפרדת מחוץ לחומה, ובהן: נג'אר, עמראן, והב, קרני, יצחק, יעקוב. שלושה בתי כנסת (בלדי). לא היו בהם כוהנים ולעתים באו כוהנים משבאם, מהלך שעה וחצי.
עיר ידועה בסולטנות ואחדי, בעבר צומת דרכים ותחנה חשובה בדרך הבשמים. העיר הדרומית-המזרחית ביותר בתימן שבה התגוררו יהודים. בדור האחרון חיו בחסות הסולטאן נצר אבן עבדאללה אבן מוחסן. קהילת ח' היתה מרכז לקהילות יהודיות רבות סביבה.
