הכל

מרי שלמה חרפוף היה מחכמי מועצת מחנה העולים גאולה שליד עדן סמוך לעלייה הגדולה לארץ. הוא מופיע תשיעי ברשימת י"ז חברי מועצת המחנה עפ"י חשיבותם ופעילותם. לא ידוע איזו קהילה ייצג במחנה.

ראשי הרבנים היו מרי חיים סנואני, גדול חכמי דרום תימן ומרי נסים טיירי. כל י"ז הרבנים הושלכו לכלא בגסות ע"י מנהלת המחנה, לאחר שהתנגדו לפעילותה לשבור את מסורת הצניעות והיהדות במחנה.

מרי יוסף בן יוסף חשישי היה דיין בעיר דמת במחצית השנייה של המאה הי"ט. הוא חתום על מספר פסקי דין בין השנים תרכ"ט-תר"מ (1869-1880).

הוא חתום בשנת תרכ"ט (1869) על שטר מכר של בית הבנוי על קרקע עירונית. בשטר המכר מופיעה גם תקנה בעניין רשות הרבים.

מספר שטרות עוסקים במכירת בתים בשנת תר"ל- תרל"א (1870-1871). על שטר משנת תרל"ב (1872) הוא חתום עם מרי סעדיה בן יוסף. על שטר מכר בית מים שישי, י"ח באדר תרל"א (1870) הוא חתום יחיד.

מספר פסקי דין עוסקים בירושה ובאסמים של יורשי מתנא דאוד אלעטואר.

ר' סעדיה בן יתר חשפי-מרחבי העתיק שלושה חיבורים אשר הגיעו לידי בישוב מדר בשנים שמ"ט-שנ"ו (1589- 1596). היו שני ישובים בשם מדר. הראשון במחוז ארחב מצפון לצנעא, והשני צפונה יותר, קרוב יותר לערים חאשד ומהאצר.

העתיק קובץ בהלכות שחיטה בשנת שמ"ט (1589), מדרש אלוגיז אלמגני בשנת שנ"ה (1595) והעתיק סידור בשנת שנ"ז (1596).

ר' שלמה בן משה הלוי רזקאני-אלחשפי העתיק את הלכות הרמב"ם משפטים ושופטים בישוב אלפצ'ירה מצפון לצנעא בשנת רפ"ד (1524). עפ"י הייחוס המתואר בקולופון כתב יד זה ובכתב היד, אשר העתיק ר' סעדיה בן יהודה הלוי רזקאני אלחשפי (ע"ע קודם), נראה, כי ר' סעדיה היה נינו.

בכה"י ר"א דפים, ההתחלה והסוף חסרים, ודפים מסוימים כרוכים בבלבול. בדפים 105-106 בכתיבה שונה כרוך סיפור על יוסף בערבית בפרוזה מחורזת. השלמת הכתיבה הייתה בחודש אדר רפ"ד (1524). נכתב במימון ר' זכריה בן שלמה. כתב היד נמכר ליחיא בן סאלם ע"י יוסף בן יחיא צאלח בישוב אלקויעה בשנת בכ"ח לשטרות (תע"ז - 1717) (דף 106א').