הכל

מרי עואץ והב היה מחברי מועצת מחנה גאולה סמוך לעלייה הגדולה לארץ. לא ידוע היכן נולד בתימן ומתי. שמו מוזכר כאחד מתוך י"ז הרבנים שהנהיגו את העולים מתימן ששהו במחנה גאולה שליד עדן. הוא הושלך לכלא עם כל י"ז הרבנים ובראשם מרי חיים סנואני, גדול המקובלים והחכמים בדרום תימן, ע"י מנהלת המחנה, גב' אולגה פיינברג - איזבל בפי יושבי המחנה, אשר ניסתה לשבור את רוח הצניעות ושמירת המסורת במחנה. כשרבני המחנה התנגדו לדרכה, העלילה עליהם עלילות וניצלה את תפקידה, ושלחה את הצבא הבריטי שחנה בעדן, שיאסור אותם ויעמיד אותם למשפט ואף יחזירם לתימן.

מרי דוד בן דוד וחש-אריה היה דיין, וכנראה, אף ראב"ד של בי"ד עוזלה שבמחוז בעדאן באמצע המאה העשרים. הוא חתום עם מספר מנהיגים ודיינים על מכתב לשליח העלייה חיים צדוק בבקשת סיוע. חתומים: בי"ד אלנאדרי, חבר בי"ד עוזלה, מרי דוד בן דוד וחש, מרי חסן סעיד מסורי, מרי שלמה בן סעיד. אין תאריך על המכתב, ולהערכתי, המכתב משנת תש"ו (1946) בערך.

ר' אברהם בן יוסף בן סעדיה ונה העתיק את הכתובים בשנת אתתקי"ו לשטרות (שס"ה - 1605). סבירות גבוהה שחי בעיר מעבר שבמרכז תימן כדלקמן.

בכה"י קל"ח דפים, בהם כל הכתובים: רות, תהלים, איוב ועוד. שני טורים בעמוד בלי פירושים או תרגומים, אך עם מסורה גדולה וקטנה. השלמת ההעתקה הייתה ביום רביעי, י"ג בתמוז, במימון האחים אברהם זכריא ודוד בני שלמה בן דוד אלטביעה.

מרי יחיא ונה היה רב הכפר מִשְמַאס שבמחוז ירים, בשנים שלפני העלייה הגדולה לארץ. בכפר חיו כשבע- שמונה משפחות יהודים. הכפר שכן במרחק של כחצי שעה הליכה מהעיירה צּומַרַה.

הוא היה עשיר גדול, בישוב היה מניין קבוע ובית כנסת אחד.