הכל

ר' יחיא בן דוד ד'מארי חתום על כתובה בד'מאר מדרום לצנעא בשנת בקצ"ט לשטרות (תרמ"ח - 1888). הוא חתום יחיד על הכתובה של דוד ד'מארי וצביה דוד. יתכן והוא חתום כעד ולא כמנהיג.

הוא, כנראה, שימש ראש הקהילה היהודית או אף ראב"ד בעיר ד'מאר בסוף המאה הי"ט. באחד מכתבי היד ישנו חיבור העוסק בליקוטי טעמים לתורה המכונה ליקוטי שושן, ובחיבור מוזכר רבו מרי יחיא אלד'מארי. לא ידוע שם מחבר הספר. עובדה זו מחזקת את הדיעה, כי למרי יחיא ד'מארי היו תלמידים, ושימש מגדולי חכמי העיר ד'מאר בסוף המאה הי"ט.

מרי מנצור בן שלמה ד'מארי ידוע גם בשמו מרי חטר בן שלמה-סלימאן אלמעלם-אלד'מארי. היה מגדולי חכמי תימן בתחילת המאה הט"ו. נולד וחי בעיר ד'מאר במחצית השניה של המאה הי"ד והתפרסם ע"י ספריו הרבים.

חיבוריו הרבים נכתבו בשנים קפ"ג-קצ"ו (1423-1436), ורובם עוסקים במדרש ובפילוסופיה יהודית. הוא ומרי זכריא הרופא מייצגים בתימן את אחת מתקופות הזוהר בתימן של יצירה מדרשית פילוסופית, קודם להתפשטות הקבלה וספרי הדפוס בתימן.

עניו וצנוע היה, ואף לא טרם לרשום את שמו בחיבוריו, אבל לאחר שראה כי אנשים אחרים מייחסים לעצמם את ספרו, מאה שאלות ותשובות, החל לציין את שמו בחיבוריו.

מרי סעדיה בן דוד ד'מארי, ובכינוי מרי סעיד דאוד ד'מארי, היה מגדולי תימן בשלהי המאה הט"ו. נולד במחצית הראשונה של המאה הט"ו, לא ידוע מקומו.

הוא התפרסם בזכות ספרו @44מדרש הביאור@55, ויש המזהים אותו עם מרי סעדיה בן דוד עדני. מדרש הביאור, המכונה גם צפנת פענח, הוא מדרש לתורה ולהפטריות, ונמנה עם מדרשי תימן הקדומים והחשובים. במדרש קיימות מגמות פילוסופיה והאליגוריה שרווחו בתימן בתקופה זו, עוד קודם להשפעת ספרי הקבלה בתימן. בסוף כל חומש הוא מציין את שמו ואת שם הספר. הוא נקב בשנת ר"א (1441) כשנת חיבור המדרש.

מרי שלום בן משה ד'מארי היה דיין בעיר צנעא במחצית השניה של המאה הי"ז סמוך לגלות מוז"ע. הוא שימש בדיינות עם ראב"ד מרי שלמה בן סעדיה מנזלי, שמונה לראב"ד לאחר הגלות בשנת תל"ט (1679), ונחשב ראב"ד הקבוע הראשון מזמן הגלות.

שניהם חתומים על שטר פסק דין מיום חמישי, י"ח באייר אתתקפ"א לשטרות (ת"ל - 1670), העוסק בפשרה בבעלות על בית בצנעא, בין בניו של יוסף בן סעיד צאלח חידאני שהיה שכיב מרע. מרי שלמה מנזלי חתום ראשון ומרי שלום ד'מארי חתום שני. במסמך לא חתום דיין שלישי.

נוסה השטר ארוך ולהלן קטע ממנו: