הכל

ר' סעדיה ד'מרמרי העתיק את המשנה בשנת תר"ט (1849). לא ידוע מקומו. את שם המעתיק זיהיתי עפ"י חתימתו המסולסלת.

בכה"י רצ"ג דפים, ובהם סדר זרעים, מועד, נשים, נזיקין וקדשים. בשולי הדפים פירוש ארוך למשנה.

הקולופון בסוף כה"י ובו כתוב:

"ברוך השם אשר עזרני להשלים זה הספר הנכבד היום יום א' כ"ה ימים לחודש תמוז יהפכהו הקב"ה לששון ולשמחה אכי"ר. שנת בק"ס (לשטרות, תר"ט - 1849) יהי רמיאו"א (=רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו) שתזכה אותי להגות בו אני וזרעי וז' עסכ"ה (=עד סוף כל הדורות), ולקיים מ"ש לא ימושו מפיך מפי זרעך...".

מרי חיים בן סעדיה דמתי - אסבאט נולד בעיר דמת שבדרום תימן בשנת תרל"ג (1873). עלה לארץ בשנת תר"ן (1890), והתיישב בירושלים.

למד תורה בישיבות המקובלים בית אל ושער השמים שבעיר העתיקה. התפלל בקביעות בבית כנסת של המקובלים "רחובות הנהר".

שמש ראש ישיבת "חיי עולם", וחבר בבית הדין של הקהילה בירושלים.

נהג כל ימיו בתעניות ובסיגופים, על גלות השכינה ועל חורבן בית המקדש. חסיד עניו וצנוע. היה מקובל ומעורה עם שאר הקהילות בירושלים.

עסק גם בפעילות ציבורית, ופעמיים נסע לעדן בשליחות בני הקהילה. ממקימי תלמוד תורה לילדי תימן.

מרי עובדיה בן יוסף בן עובדיה דמתי היה דיין, מורה הוראה, ורב הקהילה בישוב אלחדד שבדרום תימן בשנים שלפני העלייה הגדולה לארץ. הוא מתאר את הקשיים שהיו ליהודי המקום, כיצד שיך הכפר היה מראשי העושקים והמלסטמים את היהודים. הוא מספר עוד, כי לאחר רצח האימאם יחיא בשנת תש"ח (1948) שהיה אוהב ליהודים, התסיס השיך את המוסלמים להתנפל על ביתו ולשדוד את ביתו ואסמי התבואה. הוא הרגיע את ההמונים המשולהבים שצרו על ביתו באישון לילה, ותוך כדי כך הזעיק ארבעה שבטים מוסלמיים שיבואו להגן עליו מפני הפורעים.

עלה בעלייה הגדולה לארץ והתיישב באלקוביבה, שם שימש מרי ומנהיג קהילה.

לא ידוע מתי נפטר והיכן.

מרי יחיא בן אהרן דנוך נולד בשנת תרמ"ז (1887) בעיר שיבאם שבמרכז תימן. בצעירותו עבר לגור בצנעא, למד תורה אצל חכמי העיר, והוסמך לרבנות ע"י הרב הראשי מרי יחיא יצחק הלוי. הוא שימש מרי של בית הכנסת "כניס אלגרשי". היה שוחט ובודק, ונחשב בקי ומוסמך. עלה לארץ לפני העלייה הגדולה בשנת תש"ו (1946). התיישב בתל-אביב בשכונת רמת החייל ושימש מרי של בית הכנסת הרמב"ם.

נפטר בתל-אביב בניסן תשל"ח (1978).