בלוג יהדות חברה וקהילה

עלילת דם אנטישמית על יהודי מצפון תימן. 

הָיוּ חֲמִשָּׁה עַסְכַּר מַעְהִם שַׁאוִּשׁ, וִּצְלוּ יְלַא אַלְחַאנוּתּ חַקּ דַּאוִּדּ שוּכְּר, פִ'י מָאדַּאן, יִשְתֲּגִ'ל. וַּאלשֵּׁיךְ גַּאוּ הוּ עִנְדְּהִם. וּוַּאחִדּ מִן אַלנּוּקוּבַּא. הֵם מְדַבְּרִים וּכַּאן יְקוּלוּ כֲּמַא לוּעוּנוּ אַצְחַאבּ אַלסַּבְּתּ, כֲּמַא נוּעוּלוּ. הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה וְהַפַּעַם הַשְּׁנִיָּה וְהַפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית, אַף אֶחָד לֹא דִּבֵּר. לָמָּה. מַא בִּלַּא אֲנַא וּדַּאוִּדּ שוּכְּר וּמֲרֲתִּהּ, בֵּין אְלַאעִנְדַּךּ כֻּלּהִם. אָז קִנֵּאתִי מֵהַדָּבָר הַזֶּה. קוּלְתּ יַא שַׁאוִּשׁ אִסְמַע. מַאן הִם אַצְחַאבּ אַלסַּבְּתּ. קַאל אַלְיְהוּדּ. קוּלְתּ לַאאַאַאַ. אַצְחַאבּ אַלסַּבְּתּ אַלְאַחַדּ וַּאלְגִּמְעַהּ. קַאל הַאהּהַהַה. נְעַלְתַּנְתּ כֻּלּ אַלְמִסְלְמִין וְכֻּלּ אַלנֲּצַארַא. לָמָּה. עִידּ אַלנֲּצַארַא יָאם אַלְאַחַדּ. וְּעִידּ אַלְעֲרַבּ יָאם אַלְגִּמְעַהּ.

קַאל בְּחֵית' מַא תּוּכְ'רוּגּ מִן אַלְחְכּוּמַהּ, יִדְּכִ'לְנִי פִ'אלְחַבְּס. לְעַנְתּ כֻּלּ אַלְמִסְלְמִין חִתַּא אַלְאְמַאם. קוּלְתּ מַאנַא דִ'י נְעַלְתִּהּ, אַנְתּ דִ'י נְעַלְתּ אַצְחַאבּ אַלסַּבְּתּ. סְאַלְנִי אַלשֵּיךְ אִבְּן נִעְמַהּ, קַאל מְנֵין אַנְתּ יַא יְהוּדִּי. קוּלְתּ מִן בְּלַאדּ ד'וּ חְסֵין, מִן בֲּרַט, מִן רֲגּוּזַהּ. הַא הוּ יִעְרִף יוּסִף אֲכ'וּי, הוּ וִּיַּאהּ כְּמוֹ אַחִים. קַאל אִסְמַע יַא שַׁאוִּשׁ, אֲנַא וֲּכִּיל אַלְיְהוּדִּי. אַנְתּ דִ'י נְעַלְתַּנְתּ אַצְחַאבּ אַלסַּבְּתּ. וּהוּ צַאדִּק אַלְיְהוּדִּי, אַצְחַאבּ אַלסַּבְּתּ, מַא קוּלְתַּנְתּ אַהְל אַלסַּבְּתּ. אַנְתּ קוּלְתַּנְתּ אַצְחַאבּ אַלסַּבְּתּ. מַא בִּהּ אַצְחַאבּ אַלסַּבְּתּ אִלַּא אַלְאַחַדּ וַּאלְגִּמְעַהּ. דַ'אלְחִין אֲנַא בַּאסִיר מֲכַּאן אַלְיְהוּדִּי. אֲנַא בַּאקוּל אִנִּהּ אַנְתּ אַלֲּדִ'י לְעַנְתּ אַלְכֻּל.  

בָּלַם דַ'אעִנְדַּךּ, מַא זִדּ אַדַּא מִלָּה. הָעִיקָר הִם סַארוּ. קַאל בִּן נִעְמַהּ, אִסְמַע. רוּח אַלְבְּלַאדּ חַקַּךּ. אִצְ'וִּי בְּלַאדַּךּ. לֲקַטְתּ נַפְסִי וּצֲ'וֵּיתּ. קְעַדְּתּ שָבוּעַ. סִרְתּ אֲנַא מָאדַּאן. וּבִּהּ רַהְוַּהּ בֵּין מָאדַּאן וַּאלְמִחְתֲּוִּיַּהּ. טְלִעְתּ אֲנַא פִ'אלרַּהְוַּהּ. תַּאֲמִין וִּן אַלְכַ'מְסַהּ עַסְכַּר וַּאלשַּאוִּש דַ'אעִנְדַּךּ קוּבַּאלִי. טַאלְעִין יִשְתַּוּ מָאדַּאן. קַאל גֲ'רִים סַאק בִּהּ כֲּרִים, יְקוּל אַלשַּׁאוִּשׁ, כְּלוֹמַר אֲנַא עֲדּוּוִּהּ וְּהוּ יִתְבָּרַךְ אַדַּאנִי יְלַא יֲדִּהּ. קוּלְתּ אִסְמַע יַא שַׁאוִּשׁ. בֵּין יְקוּלוּ אַנְתּוּ בֵּיתּ אַלְעֲפ'וּ. יְלַא קִדּ כֲ'רֲגַּתּ מִנִּי כַּלְמַהּ וּמַא אעְגֲּבֲּתַּךּ, לַא תְּסַוִּי גַּהְדַּךּ עֲלַא גַּאהִל.

קַאל וַּאחִדּ מִן אַלְעַסְכַּר, יָכוֹל לִהְיוֹת אִנִּהּ שֵיךְ, קַאל אִסְמַע יַא שַׁאוִּשׁ, לַא תְּסַוִּי גַּהְדַּךּ עֲלַא מַסְכִּין, יִרְחַם אַלַּלהּ, עֲזוֹב אוֹתָנּו, כַ'לָּאנַא נִקְצַדּ אַלַּלהּ, כַ'לּ מִנַּךּ אַלתְּעִרַּאץ'. מַא זִדּ אַתְּחַאכַּא. שַלֵּיתּ נַפְסִי וַּאלְמִחְתֲּוִּיַּהּ. אֲבָּל קִדּ דַ'לֵּיתּ אִנִּהּ פִ'לדַּרַךְ הַאדִ'הּ, טֲרִיק אַלְמִחְתֲּוִּיַּהּ, מַא בִּהּ מִן יְרַאגִּע עֲלַיַּא וֲּלַא מִן יְכַ'רִּגְּנִי.

עד כן המעשה כפי שיצא מפיו.

והנה לכם תרגום הדברים:

מעשה היה בחמשה חיילים ועמם מפקד, הגיעו אל החנות של דַּאוִּדּ שוּכְּר בישוב מָאדַּאן, והוא עובד. והשיך היה אצלם. וכן אחד מן המכובדים. הם מדברים והיו אומרים יקוללו חברי השבת, יקוללו. הפעם הראשונה והפעם השניה והפעם השלישית, אף אחד לא הגיב. רק אני וּדַּאוִּדּ שוּכְּר ואשתו, בין אלה כולם. אז אני קנאתי מהדבר הזה. אמרתי, הו המפקד, מי הם חברי השבת. אמר, היהודים. אמרתי, לא. חברי השבת הם יום ראשון ויום ששי. אמר, ככה. קיללת את כל המוסלמים וכל הנוצרים. למה. חג הנוצרים הוא יום ראשון, וחג הערבים הוא יום ששי.

אמר, אני נשבע שלא תצא מבית המשפט, יכניסני לבית הסוהר. קיללת כל המוסלמים כולל האמאם. אמרתי שלא אני קיללתי אותו, אתה שקיללת את חברי השבת. שאלני השיך אִבְּן נִעְמַהּ, אמר מאין אתה הו יהודי. אמרתי מן בְּלַאדּ ד'וּ חְסֵין, מן בֲּרַט, מן רֲגּוּזַהּ. אכן הוא מכיר את יוּסִף אחי, הוא והוא כמו אחים. אמר, שמע הו המפקד, אני ערב ליהודי. אתה הוא אשר קיללת את חברי השבת. והוא היהודי צודק, חברי השבת, לא אמרת בעלי השבת. אתה אמרת חברי השבת. אין חברי השבת אלא היום הראשון בשבוע והיום הששי בשבוע. עתה אני אלך (למשפט) במקום היהודי. אני אומר שאתה הוא אשר קיללת את כולם.

שתק זה, לא הוסיף לומר מלה. העיקר הם הלכו להם. אמר בִּן נִעְמַהּ, שמע. לך אל מקומך. שוב לארצך. לקחתי עצמי והלכתי. נשארתי שבוע. הלכתי למָאדַּאן, ושם גבעה בין מָאדַּאן ואַלְמִחְתֲּוִּיַּהּ. עליתי אני בגבעה. האמן לי היו שם חמשת החילים ומפקדם מולי. עולים הם ורוצים להגיע למָאדַּאן. "אמר השותף המציא נדיב", אמר המפקד כלפי, כלומר אני אויבו והוא יתברך הביאני לידיו. אמרתי, שמע הו המפקד. אומרים כי אתם אנשים טובים. אם יצאה ממני מלה שלא מצאה חן בעיניך, אל תעמיד כוחך מול ילד.

אמר אחד מן החילים, יתכן שהוא שיך, אמר שמע הו המפקד, אל תשים כוחך על מסכן, ירחם ה', עזוב אותנו, תן לנו לעבוד את השם, הנח ממך העמידה מול הזולת. לא הוסיף לדבר. לקחתי עצמי הישר לישוב אַלְמִחְתֲּוִּיַּהּ. אבל כבר פחדתי מן הדרך הזאת, הדרך לישוב אַלְמִחְתֲּוִּיַּהּ, אין מי שיתערב עבורי ואין מי שיוציאני.