בלוג יהדות חברה וקהילה

א. "אָנֹכִי ה' אֱ-לֹהֶיךָ"

כידוע עשרת הדברות נכתבו על שני לוחות אבן, וחמשת הדברות הראשונים מקבילים אל חמשת הדברות השניים. הדיבר הראשון - "אנכי ה' א-להיך" - מקביל לדיבר השישי "לא תרצח". וחז"ל ביארו זאת במשל: מלך נכנס למדינה, העמיד שם ציורים ואנדרטאות שלו, וטבע מטבעות בדמותו. לאחר זמן חיללו אנשי המדינה את הציורים, שברו את האנדרטאות וביטלו את המטבעות. במעשים אלו הם מיעטו את דמותו של המלך. כך גם מי ששופך דמים - מעלה עליו הכתוב כאילו מיעט בדמותו של בורא עולם, שנאמר: "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ כִּי בְּצֶלֶם אֱ-לֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם" (בר' ט' ו').

ב. "לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם"

סיפור המעשה היה בתקופת האינקוויזיציה בספרד; והיה אז נוהג לחטוף ילדים יהודיים מבתיהם כדי לגדלם לעבודת הכמורה בבית אליליהם. אחד הילדים החטופים היה מוכשר מאוד והצליח לטפס במהירות בסולם הכמורה, עד שתוך כמה שנים התמנה לתפקיד שופט בבית דין, ששפט יהודים שהעזו לשמור על דתם. במהלך השנים יצאו מאיתו פסקי דין חמורים, והמוני יהודים הומתו על ידו, משום ששמרו מצוות. יום אחד הובא לפניו יהודי, כשהוא עטוף בטלית ובתפילין. והנה השופט מנסה לחתום על פסק הדין, אך אינו מצליח; ידו אינה נשמעת לו, פעם אחר פעם ניסה ואינו יכול לחתום. יצא השופט להפסקה, ישב עם עצמו להתבונן, מדוע ולמה הוא אינו מצליח לחתום על פסק הדין. לפתע, והוא אינו יודע למה, עלה בדעתו שמא האדם שלפניו אינו אלא.. אביו. הוא קרא לנאשם פנימה ושאל אותו האם היה לו פעם ילד שנחטף ע"י הכנסייה. משֶענה האב בחיוב, שאלוֹ השופט עוד כמה שאלות, ועד מהרה נפלו השניים זה לזרועות זה, והבן האובד נמלט מהכנסייה ושב לכור מחצבתו.

ג. "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ"

1. סיפר הרה"ג הרב מרדכי אליהו זצ"ל: פעם אחת בא אלי יהודי שהסתבך כלכלית, וחובותיו היו הרבה יותר משווי נכסיו. ראיתי שהוא במצוקה ושאלתי, אם הוא מוכן לקבל אותי כשותף בעסקיו. הוא ענה מיד בחיוב. ללא חתימה וללא עו"ד לחצנו ידיים לאישור העסקה. אח"כ שאלתי אותו: ''האם העסקים שלנו עובדים בשבת?". האיש החוויר וטען שבחו"ל אי אפשר לקיים עסק כשהוא סגור בשבת. אמרתי לו בצורה ברורה, כי העסקים 'שלי' לא עובדים בשבת, והסברתי לו שהשבת היא 'מקור הברכה', ואם סותמים את ה'מקור' לא יכולה לבוא 'ברכה'. הוא ניסה לגמגם ולפקפק, אך לבסוף הוא נכנע באומרו: "המלה שלי היא מלה, העסקים שלנו לא יעבדו בשבת". לאחר מספר שבועות חזר העשיר לביתי מחו"ל כשכולו שמח, וסיפר כי קרה 'מהפך', והעסקים 'שלנו' מצליחים ומניבים רווחים. הוא הגיש לי צ'ק כתשלום על חלקי ברווחים. שאלתי אותו: "האם אני יכול לעשות בו מה שאני רוצה?" "בוודאי , כבוד הרב". החזרתי לו את הצ'ק ואמרתי לו: "בצ'ק הזה תקנה ספרי קודש. את הספרים הללו קח ממני מתנה לבני ביתך; שיהיו להם בבית ספרים של תורה וקדושה".

2. נוטריקונים רבים נתחברו על המלה שב"ת; נביא שלושה: א. שלוש המצוות הנקראות אות: שבת, ברית מילה, תפילין ב. שינה בשבת תענוג ג. מפי חכם מרוקאי שמעתי: אוכלים 'שֹכינה' (=חמין) לכבוד ה..שכינה, וסימנך – שֹכינה בשבת תאכל.

ד. "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ"

מספרים על רב וגאון שטס לחו"ל, ולידו ישב שר חשוב. הרב היה עסוק בספרו, והשר בשלו. ומדי כל חצי שעה הופיע נכדו של הגאון, שנסע איתו ושאל בחרדה: "אולי חסר משהו לסבא? אולי אוכל לעזור? האם הכסא נוח? הסבא רוצה לאכול או לשתות?". "מי הבחור?" שאל השר, "זהו נכדי" , ענה הרב. נאנח השר: "הנכדים שלי רק תובעים, נתנו לי רשימת רכש וציוו עלי: תקנה, תביא..." . חייך הרב: "ומה הפלא? אני חינכתי את ילדיי ונכדיי שאנו צאצאי אברהם אבינו, האדם הגדול בענקים שהנחיל מורשתו לבניו אחריו "לשמור דרך ה' לעשות צדקה ומשפט"; ואני עם כל קטנותי, הכרתי את גדולי הדור שלפניי כמו החפץ חיים ועוד גדולי עולם, ולכן נכדי מלא הערצה כלפי. אבל אתה מחנך את בנך ונכדך, שמוצא האדם מן הקוף, ומדוע שיעריך אותך, שהרי אין אתה בעיניו אלא חוליה המקשרת בינו ובין הקוף, ויוצא שהוא אדם מושלם יותר ממך... והשר נאנח בשנית.

ה. "לֹא תִרְצָח"

הרב שלמה אבינר, בחכמתו כי רבה, מיטיב לעבד את סיפורי התורה ומגישם לנוער בצורה חביבה ומעניינת עם לקח בצידם. להלן סיפורו על "לא תרצח": "בתיאבון, שומֶן!" קורא גדי לעבר שומיאל. אמנם שמו שומיאל, אבל כולם קוראים לו 'שומֶן', כי הוא שמן. שומן לא מגיב, מוסיף למלא את פיו בעוגיות וללעוס, אך רואים על פניו שלא נעים לו. ילדי הכיתה ממשיכים להציק לו: "תיזהר שלא תיחנק!"; "עוד מעט יתפוצצו לך המכנסיים!"; "בתיק שלך יש אוכל בשביל כל הכיתה, הא?!"... "לא תוכל לצאת מהכיתה מרוב שומן!" אמרתי, כדי שגם לי יהיה חלק בבדיחה, "נצטרך להוציא אותך עם ...מנוף". התגלגלנו מצחוק על כל בדיחה, ורק כניסתו של המורה הפסיקה את הצחוקים. היה נדמה שהרב לא שם לב מה קורה, כי הוא לא התייחס לכך, ואמר: "היום נלמד על 'לא תרצח' ". משכנו כתפיים והסתכלנו זה בזה: "בשביל זה אנחנו באים לתלמוד תורה?! באנו ללמוד דברים מעניינים שנוגעים לנו; אבל 'לא תרצח'?! מה זה קשור אלינו? וכאילו קרא את מחשבותינו, הסביר הרב: " 'לא תרצח' נאמר גם בשבילכם; כן, לא רק בחרב אפשר להרוג אדם, אלא גם במלים, בעלבונות". "אה, הרב! זה לא אותו דבר". "זה בדיוק אותו דבר", הרים המורה את קולו, "כל המלבין פני חברו כאילו שופך דמים". "למה, המורה?", התחלתי להרגיש לא נוח, "הוא לא נראה מת". "יש דברים שלא רואים, זהו רצח שלא רואים אותו, אבל לאדם שנפגע זה כואב כמו מוות, זה קורע לו את הלב". "כאילו..." נסיתי לומר. "לא כאילו!" צעק הרב, וכולנו נבהלנו, כי אף פעם לא שמענו אותו צועק כך. "זה ממש מקצר את חייו". שתקנו. "עכשיו, אמר הרב, "לא נתחיל בשיעור עד שכל מי שפגע בשומיאל יגש אליו ויבקש סליחה". שתיקה כבדה. "מישהו מכם חשב איך הוא עצמו היה מרגיש לוּ היו מדברים אליו ככה? לכל אחד יש משהו שאפשר לצחוק עליו; לאחד קשה לפתור תרגיל בחשבון, ילד אחר נמוך ואחד הוא שכחן – אז מה? כל אחד ומעלותיו וכל אחד וחסרונותיו. לא אסבול שיפגעו באף אחד". לבסוף קמו הילדים וביקשו משומיאל סליחה. גם אני התנצלתי במבוכה על מה שאמרתי. כבר בכלל לא הייתי גאה בעצמי.

ו. "לֹא תִגְנֹב"

פעם אחת הגיע סוחר אל ר' לוי יצחק מברדיצ'ב, וסיפר לו בצער שגנבו לו את כל כספו. אמר לו ר' לוי יצחק: "הישאר עמנו בשבת ובע"ה כספך יושב". בשבת היה הרב נוהג לסובב את הבימה ולקרוא את ספר התהלים; וכל העם היו באים לשמוע את הצדיק בשעת דבקותו זו. גם הגנב היה בין הקהל. כשהגיע הרב אל הגנב, עצר לידו וקרא את הפסוק "תקרב רינתי לפניך", וחזר על הפסוק שוב ושוב (המלה 'תקרב' ברוסית פירושה 'גנבה'), עד שלבסוף הודה הגנב בגנבתו...

ז. "לֹא תַחְמֹד"

1. ר' אברהם אבן עזרא מְמשל משל יפה המאיר את הדיבר "לא תחמד": "דע, כי איש כפרי שיש לו דעת נכונה, והוא ראה בת מלך שהיא יפה, לא יחמוד אותה בלבו שישכב עמה, כי ידע כי זה לא ייתכן, ואל תחשוב זה הכפרי שהוא כאחד מן המשוגעים, שיתאווה שיהיה לו כנפיים לעוף השמים ולא יתכן להיות. כאשר אין אדם מתאווה לשכב עם אמו, אף על פי שהיא יפה, כי הרגילוהו מנעוריו לדעת שהיא אסורה לו. ככה כל משכיל צריך שידע כי אשה יפה או ממון, לא ימצאנו אדם בעבור חכמתו ודעתו, רק כאשר חלק לו ה'... ובעבור זה, המשכיל לא יתאווה ולא יחמוד. ואחר שידע שאשת רעהו אסָרה השם לו, יותר היא נשגבה בעיניו מבת מלך בלב הכפרי. על כן הוא ישמח בחלקו ולא ישים אל לבו לחמוד ולהתאוות דבר שאינו שלו, כי יֵדע שהשם לא רצה לתת לו, לא יוכל (אסור עליו) לקחתו בכוחו ובמחשבותיו ותחבולותיו, על כן יבטח בבוראו שיכלכלנו ויעשה הטוב בעיניו". (וראוי שנלמד מדברי הראב"ע, שכל דבר שנאסר עלינו, הוא גם בלתי ניתן להשגה).

2. מעשה שהיה בשלושה זוגות תפילין שנותרו בעזבונו של הצדיק ר' משה סופר - תפילין שהשתמשו בהן רק יחידי סגולה. אלמנתו ביקשה למכור זוג אחד תמורת הון עתק – שלושה שקלי זהב. שמע ר' מנחם מקוצק, נטל את כל רכושו ושלח את הכסף בידי שליח אל האלמנה כדי לרכוש את זוג התפילין. חזר השליח לאחר זמן, ובידיים רוטטות מסר את התפילין לרבי מקוצק, וכלאחר יד אמר: "בגלל התפילין הללו עברתי על איסור 'לא תחמוד'. לא יכולתי להתאפק והנחתי אותן". הרבי לא הניד עפעף, החזיר את התפילין לידי השליח ואמר: "הא לך תפילין אלו במתנה. אין לי שום צורך בהן, תפילין, אשר הכשילו יהודי ב'לא תחמוד', לא נועדו בשבילי...