בלוג יהדות חברה וקהילה

יהודי תימן היו אנשי מצוות, רוח ותרבות אותנטית. זה ניכר גם במצוות ציצית שהרי יהודי תימן היו הולכים ועל כתפיהם היה הטלית הנקראת בפיהם 'שמלה' כפי שציינו במאמרים הקודמים, א"כ לאור דברים אלה ארצה לדעת עד כמה יהודי תימן התעקשו בעטיפת ציצית בזמני תפילות? הרי עיננו ראו ולא זר שחלק מעדת תימן מתעטף בערבי שבתות וחגים בטלית, ושאל השואל האם המנהג הקדום היה גם בתפילות של ימי חול? על שאלה זו אביא בקצירת האומר מקורות
שמוכיחים שכן נהגו בתימן להתעטף בכל תפילה ותפילה, ואקצר משום שהיריעה קצרה מלהכיל (וכבר הרחבתי בספרי 'ציצית בראי הרמב"ם ומפרשי חז"ל').

יש לתת את הדעת לכך כי ישנה חשיבות מיוחדת להתעטף בטלית בעיקר בזמן התפילה, וראיה לכך מצאנו עוד מימי חכמי התלמוד: "עד שהאדון נכנס בשמחתו לבית המרחץ נקדימון נכנס לבית המקדש כשהוא עצב נתעטף ועמד בתפלה, אמר לפניו, רבונו של עולם...". וכן במסכת מגילה נאמר: "... בההיא שעתא נתעטף מרדכי וקם ליה לצלותא אתא המן ויתיב ליה קמייהו ואוריך עד דסליק מרדכי לצלותיה...".

ודברים שאינם משתמעים לשני פנים פסק רבנו הרמב"ם בעניין זה, וז"ל: "אף על פי שאין אדם מחוייב לקנות לו טלית ולהתעטף בה כדי שיעשה בה ציצית, אין ראוי לאדם חסיד שיפטור עצמו ממצוה זו, אלא לעולם ישתדל להיות עטוף בכסות המחוייבת בציצית כדי שיקיים מצוה זו, ובשעת התפלה צריך להזהר ביותר, גנאי גדול הוא לתלמידי חכמים שיתפללו והם אינם עטופים". ובמקום אחר כתב רבנו הרמב"ם: "...דרך כל החכמים ותלמידיהם, שלא יתפללו אלא כשהן עטופין".

מדברי רבנו הרמב"ם עולה, שבכל עת תפילה, מצויה לו לאדם טלית גדולה, ויש עניין מיוחד שבשעת התפילה יתעטף בה ראשו ורובו. וכך נוהגים בני עדת תימן ששומרים על מסורת אבות, ושוקדים על לימוד כתבי רבנו הרמב''ם, וממשיכים לפסוק ע''פ הלכותיו.

וראוי לעודד ולחזק בנועם את בני עדתנו היקרים שאינם מתעטפים בציצית בכל תפילה, כדי שנזכה ותזכה עדתינו להשיב עטרה ליושנה. ולצערנו, יש גם מקשנים הטוענים שאסור להתעטף בציצית בכל תפילה מדין "לא תתגודדו" או מטעם שמאז שעלינו לארץ אין ראוי לנהוג לפי פסיקות רבנו הרמב"ם. ולאלה יש להשיב שדברי רבנו הרמב''ם היו בעבר ובעוונותינו נשתכחו בהווה, וחלילה לנו מליטוש תורת אמנו, כלומר, שמירת המצוות כפי קבלת מסורת אבותינו ואבות אבותינו המפוארת והמעטירה מדור דור, אשר יסודתה עוד מימי בית המקדש הראשון.

וכן הוא מנהג יהודי עדן הקדום, שם נהגו להתעטף בטלית בשעת תפילת מנחה: "מנהגינו להתעטף בטלית בתפילת מנחה, אמנם תפילין אין לובשים כי אם בתענית ציבור". וכאן המקום לציין שבני עדת תימן כמנהגם בקודש, קיימו בהידור את דברי הרמב''ם וכולם התעטפו בטלית בעת התפילה, מגדוליהם ועד לקטניהם. ויתרה מזו, יהודי תימן זכו אף להתעטף בטלית בעת תפילת ערבית שלכל הדעות אין חובה במצווה זו בלילה. ובהתאם לפסיקת הרמב"ם גם ראו גנאי למי שאינו מתעטף. אלה הם מקצת ממנהגי אבותינו הקדושים והטהורים.

וכדברים האלה כתב גם הגר"י צובירי בפירושו לסידורו כנסת הגדולה על עניין ההכנה לקראת שבת קודש בקרב יהודי תימן: "בערב שבת... ושוב חוזרים ובאים לבית הכנסת בהמוניהם כשהם לבושים בגדים נקיים לבנים ונאים המיוחדים לשבת ומעוטפים בטלית".

והגר"י קאפח, בתארו את חיי היהודים בתימן בעיר צנעא וסביבותיה, תיאר את סדר יומם לפני כניסת השבת, וז"ל: "כשעה ומחצה, או שעתיים לפני שקיעת החמה, מחליפים בגדיהם, לובשים בגדי שבת לבנים ונקיים, שנודף מהם ריחם של עשבי בשמים שונים הטמונים בארון הבגדים. עקרות הבית מלבישות ילדיהן הקטנים, וסמוך לכך הולך האב, יחד עם בניו הגדולים והקטנים, לבית הכנסת, כשכולם עטופים בטליתות המיוחדות של שבת, להבדיל מן הטלית של ימי החול".

לאור ההלכות ודברי המוסר שבפרק זה בעניין לבישת ציצית, לכאורה בימינו נשתכחה הלכה מישראל, ונסיים פרק זה בדברי הגר"ח כסאר שמלמד זכות על עם ישראל: "היו יחידים בתימן לובשין טלית גדול כל היום, אבל בשעת התפילה היו זהירין כולן ללבוש טלית גדול אפילו בתפילת מנחה וערבית, לפיכך כשבאו לארץ שלובשין בשחרית לבד טלית גדול, ואין לובשין טלית גדול במנחה וערבית וסומכין על טלית קטן, הלכו בני עדתינו אחריהם. ומ"מ הנוהגים ללבוש טלית גדול כמו שהיו נוהגין בתימן, אין לחוש בו משום יוהרא, דאדרבה יוצא שיתקיים בו 'חֹנֶה מַלְאַךְ ה' סָבִיב לִירֵאָיו וַיְחַלְּצֵם' (תהלים לד, ח).

למעוניינים ניתן לרכוש אצלי טלית 'שמלה' שחורה
לפלאפון: 052-4700429