בלוג יהדות חברה וקהילה

ר' אברהם אבן עזרא – 'כוכב' ללא מזל

האגדה מפגישה בין הרמב"ם לראב"ע. כל משך שהותו של הראב"ע בקהיר, היה יוצא ובא בביתו של הרמב"ם ומקבל ממנו את כל הדרוש לו. פעם אחת חש הראב"ע בעיניו. תחילה ניסה לטפל בעצמו במחושיו, אך כאשר הלכו וגברו כאביו, החליט לבקש את עזרת ידידו הרופא. אולם בבואו אל הרמב"ם צפתה לו אכזבה מרה. הפעם, שלא כהרגלו, התנהג עמו ידידו באופן מוזר. אך הביט בפניו, הסב את ראשו ממנו ואף לא ברכו לשלום, גם כאשר התלונן הראב"ע על הכאבים בעיניו, לא התייחס הרמב"ם לדבריו כלל, אלא פנה למשרתו וציווה עליו לאמור: "לך וסגור את האיש הזה בדיר הבהמות, כי כך נאה וכך יאה לו". המשרת רץ מיד למלא אחר פקודת אדוניו, וחיש הובהל הראב"ע אל הדיר ונכלא שם מאחורי דלתיים ובריח. אנחה כבדה פרצה מליבו של הראב"ע, ודמעות החלו שוטפות את פניו. "מה זה ועל מה זה?!" בכה במר נפשו. "מי היה מאמין, שידידי הטוב והמיטיב יהיה מסוגל לעולל לי כזאת, על לא עוול בכפי?". כל הלילה בכה הראב"ע בכי תמרורים על צרתו הגדולה, ולא נתן תנומה לעיניו לרגע קט. והנה לפנות בוקר, נפתחה הדלת לפתע, ובפתח ניצב הרמב"ם בכבודו ובעצמו. "מה שלומך, ידידי?" פנה אל הראב"ע במאור פנים, כהרגלו מימים ימימה. מופתע ומשתומם הביט בו הראב"ע, ולא ידע אם חלום הוא זה או מציאות. אז חייך הרמב"ם והשיב: "כאשר הופעת אמש בביתי, הבחנתי מיד במחלה שפקדה את עיניך, ומנסיוני ידעתי, כי רק דמעות רבות שתשטופנה את עיניך תועלנה למחושיך. לפיכך, נהגתי כפי שנהגתי, וסייעתי לך להרבות בבכי. ואכן נוכח אני לראות כי עיניך נרפאו כליל מן המחלה".

א. תולדות חייו של איש אשכולות

איש אשכולות היה הראב"ע, וקנה לעצמו שֵם כפרשן מקרא ופילוסוף, בלשן ומשורר, רופא ומתמטיקאי, אסטרולוג ואסטרונום (מכתש על הירח נקרא על שמו). הוא נולד בשנת 1089 בטודילה שבצפון ספרד. מסכת חייו הקיפה פעילות יצירתית מדהימה (108 חיבורים) ומסע חובק עולם. עד גיל 40 הוא חי בספרד, והתיידד עם ר' יהודה הלוי שהיה עשיר, וקשרי חיתון היה ביניהם, ושניהם סיירו יחדיו בקהילות שבצפון אפריקה. התקופה השנייה בחייו מתחילה , כאשר נאלץ לברוח מספרד: 'ואני אברהם בר מאיר מארץ מרחקים, הוציאתני מארץ ספרד חמת המצוקים' – עקב רדיפות של קנאים מוסלמים, כשהוא מקונן: 'אהה ירד על ספרד רע מן השמים, חם לבי בתוך קרבי על נפשי אשר עיוְותה, ומארצה – מחוז חפצה לארץ טמאה גלתה'. נפשו הגאה ומזגו הסוער לא הניחו לו לשבת במקום אחד; נע ונד היה וביקר באיטליה, בצרפת, באנגליה ובישראל: 'אשר נשאר עד כה כעלה נובלת, ומארצו נפרד אשר היא בספרד, ואל רומי ירד בנפש נבהלת'.

ב. נַשָּׂא תרבות בכל מסע

 הוא ייעד עצמו להיות 'נַשׂא תרבות', ובכל מקום זָרע את הזרע הפורה של התרבות היהודית – ערבית העשירה של 'תור הזהב' בספרד: 'בכל מקום גרתי – ספרים חיברתי, וסודות ביארתי וכראי מוצקים'. יהודי הארצות הנוצריות נחשפו ע"י ספריו ותרגומיו (מערבית לעברית) לספרי מדע למיניהם, בלשנות ופרשנות; ועל זה כתב משורר מצרפת: 'ואבותינו סיפרו לנו שמחת גדולי הארץ הזאת...לקראתו בעוברו עליהם, והוא החל לפקוח עיניהם בגלילותינו'. בצרפת הוא התיידד עם נכדו של רש"י – רבנו תם, ורבנו תם – מתוך ענווה גדולה כותב אליו: 'אני עבד לאברהם למקנֶה, ואקודה ואשתחוה לאפיו'.

ג. 'ה(ע)שיר בעוניו'

עני מרוד היה כל חייו, אך תמיד הזכיר את ייחוסו: 'אברהם הספרדי'. כפי שהיו מקובל בדורו, האמין באסטרולוגיה, וחשב כי גורל האדם מסור בידי המזלות, ואין מנוס מגזֵרת המזל שבו נולד האדם. על חוסר מזלו הוא כותב בסארקזם:

לוּ יהיו נרות סחורתי,

לא ייאסף שמש עדי מותי,

לוּ אהיה סוחר בתכריכין,

לא יגוועון אישים בכל ימי.

בגלל עוניו הוא חיפש תמיד עשירים ופטרונים שיפרנסו אותו, אך המשרתים לא האירו לו פנים:

אַשְׁכִּים לְבֵית הַשָּׂר – אֹמְרִים: כְּבָר רָכָב!

אָבֹא לְעֵת עֶרֶב – אֹמְרִים: כְּבָר שָׁכָב!

אוֹ יַעֲלֶה מֶרְכָּב, אוֹ יַעֲלֶה מִשְׁכָּב –

אוֹיָה לְאִישׁ עָנִי, נוֹלַד בְּלִי כוֹכָב!

וכשראה שיהודי העיר קמצנים השחיז את תער קולמוסו נגדם: 'ובאדום (ארצות אשכנז) אין הדר, לכל חכם הוא דר, באדמת בן נכר ועלינו שורקים'; ועל איש עשיר שלא קם לכבודו כתב: 'מְלֻבָּש, מְשֻבָּץ, מְרֻקָּם בְּרָקָם כְּסוּתוֹ גְאוּתו וְלא זָע וְלא קָם'. עוד מספרים על פגישה עם הרמב"ם, אשר בודק אותו, ובמקום תרופה הוא נותן לו מעטפה עם כסף, כי זה מה שירפא את העני.

 

ד. פרשן אך לא פשרן

בפירושו על המקרא חיפש ראב"ע את דרך האמת עפ"י הפשט: 'לבאר כל כתוב כמשפטו, דקדוקו ופשוטו'. מכיוון שהיה איש מדע ניסה לפתור את הבעיות שהתגלו בתורה בדרך שמתיישבת עם ההיגיון והמציאות; למשל, על הולדת משה (שמ' ב' ב') הוא כותב: 'והיודע עת ההריון יכול לדעת עת הלידה (ולהיפך), וחמש פעמים ניסיתי גם אני'. בנו יצחק התפרסם בשל שיר אבֶל שכתב עליו אביו: 'אבי הבן קְרב לספוד, כי אל ממך רִחק את בנך, יחידך אשר אהבת את יצחק, כי חשבתי לעת זקנה היותו רוח והצלה, אך לריק יגעתי וילדתי לבהלה'. גישתו בפרשנות אמיצה ועצמאית, סגנונו קצר, מלוטש וענייני, עם רגישות לשונית מפליאה: הגֵר, נקרא כך, כי הוא דומה לגרגר בודד על אשכול, לעומתו התושב נקרא 'אזרח רענן', כי הוא דומה לעץ נטוע על פלגי מים ( שרש 'אזרח' קרוב ל-'זרע', ודומה לו: "אור זרוע/זרוח לצדיק"). הוא אינו חושש לבטל דעותיהם של חכמים גדולים או בלשנים מפורסמים, והוא אף מלגלג עליהם: "וכי יגוף שור את שור רעהו" (שמ' כ"א ל"ה) – 'אמר בן זוטא (הקראי), כי רעהו תיאור לשור (השור יגוף את חברו השור)... ואין לשור רֵע אלא בן זוטא לבדו'. הראב"ע מצטט פירוש אחד שמובן המילה "וערפתו" (פטר חמור) הוא שתכתוב על ערפו, והוא מעיר: 'ואומר אני, שהוא חמור, קשה עורף'. בייחוד מתנגד הראב"ע להרבה מהדעות הפילוסופיות של רב סעדיה גאון, למשל: הגאון סבור כי שני הלוחות האחרונים הם נכבדים מהלוחות הראשונים, מפני שניתנו ביום קדוש (יום הכיפורים), ונעשה ארון בשבילם, ולא נשתברו, ושלוש בריתות נאמרו אצלם. כאן אין הראב"ע מסתפק בביטוי 'ולא ייתכן', אלא הוא משתמש בביטויים חריפים מאד: 'הם כדברי חלום, לא מעלין ולא מורידין'... הוא כותב שראוי להתחקות אחר טעמי המצוות: 'הלא משה אדוננו אמר על כל המצוות: "רק עם נבון וחכם הגוי הגדול הזה"; ואם אין להם טעמים שנוכל לדעת מה טיבם, איך יאמרו העמים שהם חוקים צדיקים ואנחנו השומרים אותם – חכמים?' (יסוד המורא). מחמאות הוא מקבל מהרמב"ם הכותב בצוואתו לבנו, אברהם; 'ואתה בני הנאמן לי, אני מצווה לך שלא תעיין בפירושים וחיבורים... אלא בפירוש הראב"ע, כי טובים ומועילים... והסתכל בהם בשכל זך ועיון דק'.

ה. פייטן ומשורר שנון

 אבן עזרא כתב שירים ופיוטים, סליחות ותוכחות, שירי היתול ושנינה, מכתמים, חידות והלצות. הנה מפתגמיו: א. המתעסק באוכל ושתייה לא יחכם לעולם ב. הסכלות ממיתה בלי עת ג. השכל – שליח השם ד. מאסו בעושר ובִטחו בתום ויושר! היתה לו ביקורת על הפיוט הקדום בא"י, וכך כתב על לשונם: 'לשון הקודש... עיר פרוצה אין חומה...והפיוטים – חרוזים עניים ואביונים, מחזרים על הפתחים'. הוא תקף את המשוררים המתייחסים בזילות לחריזה ויצא נגדם בהלצה הנסמכת על דב' כ"ב י', תוך המרת ה'תחרוש' ב'תחרוז' : 'לא תחרוז בשור ובחמור יחדיו, שלֵח תשלח את השור למישור ואת החמור לארץ המור'. על האופי של שירת האומות הוא כותב: הַיִּשְׁמְעֵאלִים – שִׁירֵיהֶם בַּאֲהָבִים וַעֲגָבִים, וְהָאֲדוֹמִים (הנוצרים) – בְּמִלְחָמוֹת וּנְקָמוֹת, וְהַיְּוָנִים – בְּחָכְמוֹת וּמְזִמּוֹת, וְהַהָדִּיִּים – בִּמְשָׁלִים וְחִידוֹת, וְהַיִּשְׂרְאֵלִים – בְּשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת לַה' צְבָאוֹת!

פיוטיו מושרים ע"י קהילות ישראל, ומשירי שבת המפורסמים שלו: כי אשמרה שבת, ארץ ורום בהיבראם, צמאה נפשי לאל חי, אגדלךָ. באשר לפיוט: 'לך אלי תשוקתי' הפותח את תפילות ליל יוה"כ אצל עדות המזרח - ישנה מחלוקת בין החוקרים בשאלה האם הוא בעל הפיוט. אין יודעים היכן נקבר, אך ידוע שהיה בן 75 במותו, וכתב סימן לעצמו: 'ואברהם בן חמש ושבעים שנה בצאתו מ..חרון אף השם' – ועליו ייאמר: כוכב ללא מזל!

ו. תחבולתו של הראב"ע

פעם אחת עבר הראב"ע אורחות ימים והיו עמו חמישה עשר מתלמידיו ועוד היו כמספר הזה אנשים ריקים ופוחזים, דהיינו בסך הכול שלושים איש. ויהי היום וה' הטיל רוח סערה גדולה בים, והים היה הולך וסוער והאנייה חשבה להישבר. ויצו רב החובל להשליך את חצי העם אשר בספינה אל הים להקל מעליהם. וירא החכם אבן עזרא כי כן, ויאמר, טוב הדבר אשר דיברת לעשות, כי טוב שנמות חציינו משנמות כולנו. וזה הדבר אשר נעשה, נפילה גורלות מי ומי ההולכים לטבוע בים. וזה דבר הגורל אשר נעשה: יעמדו כל השלושים איש בשורה אחת, ונתחיל לספור מן הראשון עד התשיעי ואותו התשיעי יושלך לים. וכך נחזור חלילה עד שכל מי אשר יילכד במספר התשיעי יושלך בים; ויאותו האנשים לעשות כן. ויאמרו אל החכם אבן עזרא קום, כי עליך הדבר, אתה תסדר אותנו כרצונך. ויקם לסדר השורה באופן שתמיד במספר התשיעי נלכד אחד מן הריקים עד שתמו כולם מן הספינה והתלמידים שלו יצאו נקיים. וזהו הסדר שסידרם: בראשונה העמיד ד' תלמידים, אחר כך ה' ריקים, ו-ב' תלמידים, וריק אחד, ו-ג' תלמידים, וריק אחד, ותלמיד אחד, ו-ב' ריקים, ו-ב' תלמידים, ו-ג' ריקים, ותלמיד אחד, ו-ב' ריקים, ו-ב' תלמידים, וריק אחד.

ז. נא לנסות ולפתור את חידות הראב"ע:

1.      אִם תַּהֲפוֹךְ מִלָּה לִמְצוֹא שְׁמוֹ, תִּרְאֶה, אֵיךְ תַּחְשׁוֹב כִּי נֶעְלָם, וְהוּא נִרְאֶה (רמז – השם נמצא במלה 'נראה').

2.      ארץ בלי אדמה, מלכיה ושריה הולכים בלי נשמה. אם המלך שממה לא תחיה כל נשמה (רמז – משחק).

3.      ומה שם בן אשר הוא אב לאביו?

4.      שמונה בהסירך מחמשה, שמו תמצא באותיות שלשה.

5.      ארבעה עמדו על הים:

צור וציר וצאן וצר.

צר הציק לצאן וצאן צעק לציר.

וציר חנן לצור ,וצור ציוה לציר:

צֵא וחלֵץ צאני מיד צר.

6.      מה המיוחד במשפט זה? – "אבי אל חי שמך, למה מלך משיח לא יבא?"

 

פתרון חידות הראב"ע: 1. אהרן 2. השחמט 3. אבנר בן-נר 4. משה 5 צור=הקב"ה, ציר=משה, צאן=בני ישראל, צר=פרעה והמצרים 6. ניתן לקרוא את המשפט ישר והפוך (פאלינדרום)       ( אפשר להזמין אותי להרצות על הראב"ע/יהדות ספרד)

comments powered by Disqus