בלוג יהדות חברה וקהילה
המשיח היהודי מבייחאן בסוף המאה ה-15 (מתוך מאמרו של פרופ' י. טובי, בתוך "הליכות קדם" ע"מ 70-72).
התקופה הנדונה של שלהי המאה ה-15 מתייחסת לחלקה הדרומי של תימן באזור הידוע בשם חצרמוות, שגובל בחוף הדרומי של חצי האי-ערב. בתקופה זו חיו היהודים תחת שלטונה המדכא של השושלת הטאהירית. תנאי החיים הקשים של היהודים גרמו לכך שהם חיפשו דרך להיחלץ משלטון רודני זה. הזדמנות לכך ניתנה בהגעתו של כח צבאי פורטוגלי מכיוון הים, 
שהתעניין באזור. היהודים שמחו לשתף פעולה עם הפורטוגלים (כפי שיעשו גם במאה ה-19 עם הבריטים) וסיפקו להם מידע רלוונטי אודות השליטים המקומיים, בתקווה שכיבוש זר זה ייטיב עמם בעתיד. מתברר עפ"י מקורות מוסלמים מאותה תקופה, שציפיות אלו של היהודים לבשו אופן משיחי בשל הופעתו של משיח יהודי, המכונה בפינו "המשיח מבייחאן" ע"ש העיר שממנה פעל.
עפ"י המקור המוסלמי, שפורסם ע"י חוקר בריטי, נכתב בכרוניקה היסטורית זו, כי היהודי מבייחאן מכונה בפי הכותב המוסלמי: "אויב האל המקולל, מפר הברית, שמרד בסולטאן, הפר את האמון שניתן בו ופגע בדת האסלאם, רכב על סוס באוכף מקושט, השיג את גבול המוסלמים, גרם לכך שיהודים ומוסלמים רבים נהו אחריו ובכך גרם למרד בשליט". כלומר, ניתן להבין מקטע זה שהיהודי הפר את הסכמי החסות המעוגנים ב"חוקי עומר". בהמשך מתואר כיצד השליטים המקומיים הערימו על המשיח היהודי ולבסוף לכדו אותו ואת תומכיו וחיסלום. עדות מחזקת לפעילותו של משיח זה מצאנו גם בזיכרונותיו של ההיסטוריון התימני בן המאה ה-19, חיים חבשוש, שמספר לנו שבעקבות פעילותו של משיח שקר זה חוסלה למעשה כל הקהילה היהודית שבאזור זה של חצרמוות ולא הותר להם לשוב ולדור שם לעולם , למעט היתר מוגבל שניתן מידי פעם לסוחרי תכשיטים יהודים כדי לסחור עם האוכלוסייה המוסלמית המקומית. המוסלמים הוסיפו מאוחר יותר הסברים ממניעים דתיים לאיסור של התיישבות יהודית במקום זה. לפיכך, סביר להניח שבעקבות פעילותו של משיח שקר זה, האוכלוסייה היהודית שהייתה במקום חוסלה בחלקה, רבים אחרים התאסלמו ומעטים הצליחו לברוח ולהגר לעדן הסמוכה.
בעדויות שגבו חוקרים בני זמננו ממוסלמים העוסקים בצורפות באזור זה, הם העידו בפניהם כי אבות אבותיהם, עד לפני שניים-שלושה דורות, היו יהודים. כנראה שהם מצאצאי אותם יהודים שהתאסלמו. יש לזכור כי מלאכת הצורפות הייתה כמעט נחלתם הבלעדית של היהודים ברוב מרחבי תימן ואכן זה מחזק את ההבנה שחלק מיהודי בייחאן מאותה תקופה התאסלמו ובני בניהם המשיכו במלאכתם – מלאכת הצורפות.
גם הנוסע היהודי המפרסם ר' זכריה צ'אהרי, שתייר בחצרמוות בשנות ה-60 של המאה ה-16 (כשישים שנה אחרי המשיח הנ"ל) כתב בזיכרונותיו כי לא מצא בה קהילה יהודית.
