בלוג יהדות חברה וקהילה
בחג השבועות נהגו לאכול יהודי מרכז תימן בצק מטוגן בשמן המכונה "זלאביא". כך כתב מרי יוסף קאפח זצ"ל בספרו הליכות תימן כי בפת שחרית של חג השבועות נהגו בצנעא להכין "זלאביא" (עמודים 29, 312), וכך נוהגים עד היום להכין בחג השבועות בקרב קהילות יהודי מרכז תימן כמו יוצאי העיר מנאכ'ה, ועוד. בתימן נהגו להכין סוגי בצק שונים, חלקם עם שמרים כמו ה"זלאביא", וחלקם ללא שמרים כפי שנקרא באזורים שונים בתימן "רוקק" (בצק דליל עם שמרים), או "סולע" (ללא שמרים). בכל רחבי תימן ואף בכל העולם נהגו להכין בצק ולטגן בשמן, והם נקראים בשמות שונים, כמו סופגניות, "ספינגים", וכדומה.
במאמר קצר זה אני רוצה להראות את מקורו של המינוח "זלאביא", ולמה נהגו דווקא להכינו בחג השבועות.
בתורה כתוב "זה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו לה' ביום המשח אותו עשירית האפה סולת... על מחבת בשמן תעשה מורבכת תביאנה תופיני מנחת פתים... (ויקרא ו, יג-יד).
הרמב"ם בפירוש המשניות למנחות (ט, ג) כתב: "ודעתי נוטה שענין רבוכה היא ענין קלויה בשמן כמו שקולין דבר שנקרא בלשון ערב זולאבי"ה, ר"ל, שצפה על פני השמן שקולין אותה בה, ולכן הוצרך ריבוי שמן והוא שנאמר בשמן תעשה".
כלומר, את חביתי כהן גדול וקרבן תודה היו מטגנים בשמן, ובשפה הערבית נקרא זלבי"ה-זלאביא, כפי שנוהגים היום יהודי תימן (תודה לבן דודי רחמים גברא, שהפנה אותי למקור זה).
למדנו אף מדוגמה זו, כי יהודי תימן היו שמרנים לא רק במסורת המקרא ובמנהגי התפילה, אלא אף במאכלים, וכפי שפירטתי על מאכל החילבה, המוזכר בלשון המשנה "תלתן", ובמאמר שכתבתי (מחקרים בסידורי תימן, כרך א', עמודים 9-12) הראיתי, כי החילבה-התלתן, הינו אחד המאכלים הקדומים ביותר, אותו נהגו לאכול כל עם ישראל, והוא מוזכר בתלמוד, שיהושע בן נון התנה עשרה תנאים בכניסתם לארץ ישראל, מאות שנים לפני בית ראשון, ואחד התנאים הינו התלתן-החילבה.
ואף כאן ניתן לראות את שמרנותם של יהודי תימן, המשמרים את השם של בצק המטוגן בשמן, "זלאביא", כפי שהיה נהוג במצרים בזמנו של הרמב"ם.
לעצם מקור המנהג לאכול "זלאביא" בתימן בחג השבועות, נראה, כי המנהג מבוסס על מדרשי חז"ל שהשמן נמשל לעם ישראל, כפי ששלמה המלך אומר בשיר השירים "לריח שמנך טובים שמן תורק שמך", וכפי שפירטתי במאמר "מדוע לא מוזכר נס פך השמן והדלקת הנרות ב"על הנסים" בחנוכה (וראה באריכות בספרי "העלייה הגדולה מתימן" עמודים 1037-1045). וידוע כי חז"ל השוו כל הזמן את עם ישראל והתורה לדברים שונים, כמו שדרש רבי אושעיה (תענית ז, א) שדברי תורה נמשלו למים, יין וחלב, ומכאן התפתח מנהג יהודי אשכנז לאכול מאכלי חלב בחג השבועות. מנהג אשכנז בחג השבועות להבליט את החלב, ואילו בתימן לא נהגו כן, אלא הקפידו לאכול בשר, שכן אין שמחה אלא בבשר וביין, ולכן, יתכן, וחיפשו מנהג אחר לחג השבועות עם שמן, והנהיגו כנראה, רק בדורות האחרונים להכין בצק ולטגן עם שמן, ובמרכז תימן הוא נקרא "זלביה".
למדנו מהתורה עוד, כי חביתה היא בישול לא עם מים, אלא טיגון עם שמן במחבת, והיום נהוג בעיקר לגבי חביתת ביצים או חביתת ירק, ובתורה היא מוזכרת לגבי קרבן אהרן הכהן טיגון סולת בשמן, ובשפה הערבית במצרים כינו זאת "זלאביה" או "זולאביה", והשם השתמר ביהדות תימן.
