עד המאה הט"ו היתה מוכ'א עיירת דייגים, ואין בידינו ידיעות ודאיות לגבי חיי יהודים במקום.
העיר התפתחה מאוד בראשית המאה הט"ז בעקבות הכיבוש העותו'מאני, והתפשטות גידול שיח הקפה, אשר הובא מאתיופיה. שיחי הקפה נטעו ברמה המערבית של תימן, ומוכ'א שמשה נמל יצוא של הקפה לאירופה. סוחרים יהודיים עברו מעדן למוכ'א במאה הט"ו והט"ז, והעיר הגיעה לשיא חשיבותה במחצית השנייה של המאה הי"ז ובמאה הי"ח, זאת...
סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו בכפר מספר קטן של משפחות. המשפחה הגדולה בכפר היתה משפחת כהן. שתי אחיות יהודיות התאסלמו בכפייה.
לפני העלייה הגדולה לארץ חיו בכפר מספר קטן של משפחות יהודיות. לא ידוע שם המשפחות. מ"מ, סמוך לעלייה הגדולה לארץ לא חיו יהודים במקום.
במחצית השנייה של המאה הי"ט היתה קהילה יהודית גדולה בכפר, ונחשבה כמרכז הקבלה ומקום מגוריהם של גדולי המקובלים בדרום תימן. בתקופה זו פעלו מרי משה בן אברהם קרין, מרי משה עמראן ואחרים.
עפ"י הערכות, הקהילה מנתה שלושים משפחות בערך, והתפרנסו ממסחר ומצורפות. בכפר היה בית דין קבוע בראשות מרי יעיש קרין, אשר חיבר את הספרים: מחמדי שמים, כוונות על התפילה, ועוד. חכמים ומקובלים נוספים: מרי יעיש חדאד,...
סמוך לעלייה הגדולה לארץ מנתה הקהילה היהודית בכפר עשר משפחות בערך: בנאי, כהן, טהבש, שמעון, ועוד.
הכפר נמצא ליד נפת חובייש.
בשנת תרע"א- 1911 רב הקהילה היה מרי סעדיה בן דוד. הוא היה כבן שלושים שנה, אורג במקצועו. הוא רצה לעלות לישראל, אך לא היה בידו כסף לממן את עליית בני משפחתו.
סמוך לעלייה הגדולה לארץ מנתה הקהילה היהודית עשרים וחמש משפחות בערך: סקל, רדאעי, מורי, כהן, מנחם, דאוד, נסים, יחיא, אברהם, חסן, ועוד. היהודים חיו בשכונה נפרדת מהמוסלמים.
הכפר מורח הוא אחד הכפרים בנפת כ'ובאן, והכפרים הנוספים: ג'וראן, צרם, צובאר ורצמה. ביום שישי י' באייר תש"ח-1948 מאשרים חברי בית דין כ'ובאן, אשר שכן בכפר אג'וראן, כי הם קיבלו סכום של ל"ב ריאל מהתאחדות התימנים בישראל, באמצעות חכמי צנעא, סיוע לעניי אזור כ'ובאן. חתום מרי משה בן יוסף יתים.
סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו בכפר ארבע משפחות בערך, משפחת לוי ועוד.
סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו בכפר חמש או שש משפחות יהודיות, ממשפחת יחיא.
זמן הישוב היהודי באזור מוערך בכמאה וחמישים שנה לפני העלייה הגדולה לארץ, דהיינו, בתחילת המאה הי"ט. מקור יהודי האזור בחבאן ובביצ'א. אזור זה היה בשטח החסות הבריטית, והיה נתון לשיקול דעתו של השליט האזורי.
סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו בכפר חמש עד שש משפחות יהודיות: זכריה, מרחום וסעיד. יהודי הנפות חבאן, לוודר וביצ'א התפרנסו מצורפות, ולחלקם היו כוורות דבש. בתי היהודים היו כבתי המוסלמים,...
בתחילת המאה העשרים מנתה הקהילה היהודית בכפר עשרים משפחות בערך.
בפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בשנים תרע"א-תרפ"ו (1911-1926), מפורטים שמות התורמים: מרי יחיא בן סלימאן ובנו מוסא שלוש ריאל, יעקוב לבי שתי ריאל ורבע, יצחק לבי שתי ריאל ורבע, אברהם לבי שתי ריאל ורבע, מרי דאוד בן עואץ' קעטבי חמש ריאל ורבע, הארון סלימאן ומוסא בני סאלם קעטבי, מרי יחיא בן יוסף...