שם הכפר מועלא ידוע כמקום קבורתה של הצדקת מרת חנה אלמשתאיה, אשת המשורר הלאומי ר"ש שבזי. מסופר, כי מרי סאלם שבזי רצה לעלות לארץ ישראל בסוף מאה הי"ז, להערכתי, והגיע עם בני משפחתו לעדן. היא נפטרה מתשישות ומזקנה. היא נקברה במועלא, ובמותה עשו לה בני העיר כבוד גדול ומצבה מאבן שיש איטלקי, ככל בני העיר המכובדים. לא ידוע המיקום המדויק של המקום.
על מצבתה היה כתוב: "חנה אלמשתאיה ז"ל אשת הרב שלום...
שם הישוב ידוע לי מספרו של ר' יחיא צברי, אשר סייר ברחבי תימן בתחילת המאה העשרים. הישוב מוזכר בהקשר לישוב מגרבת חמאמה, הסמוך למנאכ'ה בהרי חראז. הוא יצא מרצאבה, דרך בקלאן לישוב מוקע.
לא ידוע אם היה במקום ישוב קבע של יהודים. מ"מ, סמוך לעלייה הגדולה לארץ לא חיו יהודים במקום.
לא ידוע אם היה במקום ישוב קבע של יהודים. שם הישוב מוזכר בהקשר לפעילות של שליח העלייה יוסף צדוק, ויהודים רבים עברו דרך אזור מאויה בדרכם מצפון תימן או מרכז תימן לכוון עדן. בציר הנסיעה צנעא-תעיז, המכונה "דרך אלימן" נסעו רוב יהודי תימן.
הכפר היה בנוי על צלע הר.
סמוך לעלייה הגדולה לארץ הכפר היה חרב ולא חיו בו יהודים. במקום נותרו שרידי בתים על פני שטח של כשלוש או ארבע דונם.
סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו יהודים בכפר. לא ידוע גודל הקהילה ושם המשפחות.
דרך מחנה העולים גאולה, שליד עדן, עלו לארץ 7 יהודים: 5 זכרים, 3 נקבות, 4 נשואים, אלמנה אחת ושני יתומים. אחד נפטר במחנה, ועל כן עלו לארץ 7 יהודים. גיל העולים: 4 נערים, אחד מעל שלושים, שניים מעל ארבעים, ואחד מעל חמישים שנה. אחד התפרנס מחקלאות ואחת מקדרות.
שם המשפחות: דוד, הארון, סאלם, עודי, שמחי, ושם הקודם...
שם הישוב מוריקנה ידוע לי מכתב יד אשר נכתב בסוף המאה הי"ח. בשנת בק"ו-תקנ"ה-1795 נעתק הספר שארית ישראל, פירוש למדרש הגדול, חיבורו של ר' ישראל הכהן. לא ידוע שם הסופר. בכתב היד ר"ט דפים. לא ידוע לי מיקום הכפר.
בקולופון בסוף הפירוש לחומש במדבר כתוב:
נשלמו ד' הספרים יום שני לחדש תמוז, השם יכתבנו בספר חיים טובים, שנת תרין אלפין ומאה ושית שנין (תקנ"ה-1795) בעיר אלמוריקנה תחרוב ותצדי...
שם הישוב מחאריב כ'מיר ידוע מגט אשר נכתב בכפר בשנת תרל"ה-1875. לא ידוע בודאות המיקום המדויק של הכפר, ועל פי שם התואר כ'מיר, משמע, שהכפר נמצא ליד העיירה כ'מיר.
הזוג המוזכר בגט הוא סלימאן בן עמראן ושמעה בת סאלם, והעדים החתומים: סעיד בן יחיא ואברהם בן יחיא.
בשנת תרכ"ח-1868 נכתבה כתובה בנשואי סאלם בן יוסף אלקרבי ורומייה בת מוסא עוזירי. התאריך יום שישי ד' בניסן בקע"ט-תרכ"ח, בישוב "במתא אלמחורה דעל עינא דמיא אלמעטן מותבה". חתומים מנהיגי הקהילה, כנראה: ר' דוד בן אברהם ור' אברהם בן סאלם.
סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו יהודים בכפר. לא ידוע מיקום הכפר.
דרך מחנה העולים גאולה, שליד עדן, עלו לארץ בעלייה הגדולה שני יהודים: אשה נשואה כבת שלושים עד ארבעים שנה, ונער יתום ממשפחת קרואני. שם המשפחה הקודם של האשה: ירימי. שמות המשפחה קרואני וירימי היו נפוצים מאוד במרכז תימן, ולכן קיימת סבירות כי כפר מחנית היה במרכז תימן.
יתכן ונפלה טעות סופר, ומדובר בישוב מחוית. עיין ערך.
סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו יהודים באזור. לא ידוע גודל הקהילה.
דרך מחנה העולים גאולה, שליד עדן, עלו לארץ בעלייה הגדולה 7 יהודים: 3 זכרים וארבע נקבות. גיל העולים: 3 ילדים, 2 נערים, אחד מעל שלושים ואחד מעל חמישים שנה. יהודי אחד התפרנס מחקלאות.
שם המשפחות: טובים, יעקוב, ושם המשפחה הקודם של האשה: חסן.