במקום היתה קהילה יהודית עתיקה. בשנת בקנ"ח- תר"ז-1847 העתיק הסופר ר' שלום בן אברהם סעדיה את התורה, חומשים בראשית ושמות עם תרגום אונקלוס ופירוש רש"י. בשער הספר כתוב: "אתחיל לכתוב בעזר האל יתברך שני ספרים הקדושים ספר בראשית וספר שמות עם תרגום אונקלוס זצ"ל ועם פירוש המאור הגדול רש"י זצוק"ל תלי"ת... נכתבה פה ק"ק אלשאהל ת"ו וירושלם תתבני בב"א".
בקולופון כתוב:
ונשלם ספר בראשית יום ו'...
הכפר נמצא במרחק של יומיים הליכה מצנעא.
בכפר היה ספר תורה המקודש המפורסם ביותר, המכונה "אלבאום", אליו היו עולים לרגל מכל רחבי תימן.
בשנת תרע"א-1911 חי בכפר מרי סעדיה בן יוסף צובארה, אשר חיבר את הספר סולת בלולה, העוסק בטעמים לתורה ובהלכה.
להלן קטע מהקדמתו לחיבור:
זה הספר קטן הכמות ורב האיכות מלוקט מכל טעמי התורה מקובץ מכל דברי רבותינו ז"ל... וקראתי שם זה הספר סולת...
הכוונה בדרך כלל לישובים בצפון תימן: צעדה וחידאן. עיין ערך.
לעתים היו ישובים שונים בעלי שם זהה, ולישוב הצפוני הוסיפו לשם גם את המלה אלשאם.
התאחדות התימנים בישראל, בראשות זכריה גלוסקא, שלחה סיוע לעניי תימן, ובתוכם ליהודי הצפון. על מסמך אחד חתום ר' יחיא אברהם גאבר, והכסף הגיע אל מרי דוד בן צאלח, והוא חילק לפי הכלל ארבעה קרוש לגדול ושני קרוש לקטן. הסכום הגיע גם אל יהודי צפון תימן...
שם הכפר ידוע מכתב יד מהמאה הט"ו. בשנת רמ"ג- 1483 העתיק הסופר המפורסם מצנעא ר' בניה בן סעדיה את התורה-תאג'.
בקולופון כתוב:
ונשלמה במעלי שבא דהוא תשעה יומין בירח שבט אתשצ"ד לשטרי (רמ"ג-1483) באלמנצ'ר אלשמאך אלעליא תחת מחרוסה' אלקלעה מן ואדי צ'הר. אלהים יחיש הקץ ויקרב הגאולה. ספרא חלשא ומסכינא בניה בן סעדיה בן זכריה בן בניה בן מרגז. אלה' ימחול לי על מה ששגיתי וטעיתי ונסתר מעיני...
הישוב שעבאן נחשב ריש גלותא, דהיינו, מקום אליו הגיעו לראשונה הגולים לתימן.
שם הישוב ידוע לנו משני מסמכים מהגניזה הקהירית. ממסמך אחד ניתן ללמוד, כי גבלה היתה עיר הבירה בתקופה מסוימת, וישבו בגבלה שלוש קהילות יהודיות: מצנעא, מהעיר תאדי ומשבעאן.
מסמך אחד נכתב בשנת אתמ"ה לשטרות-ד' תתצ"ב- 1134. המכתב מיועד אל מצמ'ון, ראש יהודי תימן באותם שנים. המכתב נשלח על ידי יהודי צנעא המתגוררים...
הכפר נמצא ממערב לגבלה ואב.
סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו יהודים בכפר. לא ידוע גודל הקהילה ושם המשפחות.
הכפר היה במרחק של ארבע עד חמש ק"מ מהעיר תעיז.
הכפר שבז התפרסם בעיקר בזכותו של המשורר הלאומי מרי שלום שבזי, אשר התגורר תקופה מסוימת בכפר. על שם הכפר כונתה משפחתו שבזי.
עפ"י הערכה, התגוררו בכפר יותר ממאה משפחות יהודיות. לא חיו ערבים בכפר.
לא ידוע מתי פסק הישוב היהודי מהכפר ועל איזה רקע. מ"מ, בדורות האחרונים הכפר היה חרב, ולא חיו בו יהודים.
העיירה התפרנסה בזכות מרי יחיא נחום, השליח המפורסם ביותר של בית דין צנעא, במחצית הראשונה של המאה העשרים.
באמצע המאה הי"ט חי במקום מרי יוסף עמאר בר' עואץ' חמדי.
בשנת תרס"ב-1902 התגורר במקום ר' אברהם ערוסי, והוא מתאר גזירה של המושל האלים, אשר גזר על כל היהודים לשאת משא לצורך השלטון. הוא פנה אל ר' יחיא מוסא כדי שיפדה את עבודתו בכסף, כיון שהוא חלש גופנית.
מרי יחיא נחום, שליח...
סמוך לעלייה הגדולה חיו בכפר שש או שבע משפחות יהודיות, משפחת פנחס ועוד.
בתחילת המאה העשרים מנתה הקהילה היהודית בכפר שלוש משפחות בערך.
בפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בשנים תרע"א-תרפ"ו (1911-1926), מפורטים שמות התורמים: יוסף ברטי, סאלם השאש ויוסף אנכפי, אשר תרמו יחד שלוש ריאל.