בלוג יהדות חברה וקהילה
א. הכל בסדר - זוזים בחרוזים
גפן מקדֵש ומזכיר ישראל וזמנה, נטילה, כרפס לטיבול כמו בכל השנה.
יחצה המצה ולשניים יחלקנה, ואת הפרוסה יחביאנה.
ובארמית תחילה: הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא, וכל דכפין – תפדל, ללא הזמנה.
ומסלקים הקערה לכבוד מה נשתנה.
עבדים היינו בראשונה, ור' אלעזר בן שבעים שנה.
וכל אחד מהבנים הִקְשה, ואבא ענה.
עבודה זרה עוד מאוּר כשדים וחרנה,
ועִינו אותנו ארבע מאות שנה.
והיא שעמדה, לבן הארמי, וארץ גושנה, והיה כי תקראנה,
וכל הבן הילוד האמא הצפינה, אך מדוע הולדת משה בהגדה לא נזדמנה?
כדי להדגיש: אני ולא מלאך, ולא שליחות ממונָה... אלא בכבודה ובעצמה השכינה.
באותות ובמופתים... אצבע א-לוהים היא שקינאה.
מכה אחר מכה - חיות רעות, צפרדע וכינה,
ואותנו הִפלה עם אבחנה, עד שבבכורות פרעה נכנע.
ועל הים לקו 50 על אשר הוסיף ועינה.
ואילו הוציאנו מאותה מדינה, ולא נתן לנו את ממונה, ולא האכילנו את המנה;
ועל אחת כמה וכמה, עד שאֶת בית המקדש בנה.
פסח – יצביע על הזרוע הנטויה, יטול ידיו ויגביה המצה העליונה,
ויאכל בהסבה, ושתי ברכות יאמר בכוונה,
וימשיך במרור וזכר לטיט ולבֵנה ובחרוסת ישקיענה,
ויאכל סעודתו בתיאבון והנאה.
ויפדה הצפוּן ויפטירנה, זֵכר לקרבן פסח הנאכל על השבע כתקנתה,
ובברכת המזון יעלה זכרונה, וכוס שלישית סברי מרנא.
וּשפוך חמתך ואיתו הלל והודיה, והיתה לראש פינה.
ונשמת כל חי שנפחת באפינו, כולם יודו ברינה.
וכוס רביעית ישתה עם פרי גפנה.
ויאמר נרצָה באמונה, וחסל סידור פסח כהלכתו הנכונה, ויתפלל לזך שוכן מעונה,
וְלַשנה הבאה בירושלים הבנויה, המאוחדת והשאננה,
ויפייט קרֵב יום אשר הוא יום ולא לֵיל סכנה,
אדיר במלוכה, כי לו נאה בשיר ורננה,
אֵל יִבנה בקרוב ויקבץ נפוצות בני בינה.
ויסיים בחד גדיא דזבינא, ועד דשחט בסכינא,
ומי יודע נכונה, אחד ושבעה, ושבטיא ומִדיא, וששה סדרי משנה,
ואם יקרא בשיר השירים: לבי ער ואני ישֵנה,
יכוון לאהבת כנסת ישראל והשכינה, ויתפלל, אנא, שנזכה לערוך הסדר שנה אחר שנה. ולבסוף עצה קטנה – תשאירו מקום גם למופליטה בחג המימונה.
ב. בדיחות:
1. אֶת הפועל 'פָסַח' מתרגם אונקלוס 'חָס', ה' ריחם, חס עלינו. וה' חס על הספרדים ונתן להם את ה...חסה ולא את ה...ח'ריין.
2. שאלתי ילדים קטנים מדוע ישנם חורים במצות, וענו לי, כי בליל פסח כולנו בני... חורים.
3. שאלה: למה האפיקומן לא מחפש את עצמו? תשובה: כי הוא.. מצא!
4. אישה מבקשת מבעלה שיעזור לה בנקיונות לפסח. הבעל לא מראה נכונות ואומר לה, מה, אני קורבן פסח??", האישה עונה לו, ומה אני קורבן התמיד????!!!!
5. משה שואל את פרעה, איך היו המכות? פרעה עונה לו: עשר!!....
6. ר' יהודה היה נותן סימנים במכות, דצ"ך, עד"ש, באח"ב, ומדוע? כי בלי סימנים, זה לו נחשב למכות.
7. פרעה והמן נפגשים, אומר פרעה להמן: תראה איזה חג עליז הענקת ליהודים! אומר המן: אני נתתי להם רק יומיים, ואתה, פרעה, בגללך נהנים היהודים משבעה ימי חופשה! עונה פרעה: אמנם, כן, אבל הם עובדים חודש שלם לפני פסח...
ג. פיצוחים קשים ללילות פסחים:
1. נעים ונופלים, אך שָׂשׂים, ותשאלו את הספרדים, כשהם נפגשים.
2. את האחד תמצא בגוש דן, ואת השני תחפשו באיזור תימן.
3. הרגל חוגגת, ובה הנפש אוכלת, מסדרת ומחסלת, ולבסוף משוררת ומאחדת.
4. מסוף הארבעה ולא מהחמישה, פרי עשיר להבשלה, ורק לאנשי קדמה – מזרחה.
5. מי אלה השומרים שיאמרו: לא כמותם ''תתעמרו'' אלא באחד תספרו.
6. נקבצו התועים מארבע רוחות שמים, חגים ונעים על פני המים, ובמדבר הם רעבים, ומבקשים ניתוק הברזלים, ומודים כשהם נרפאים.
7. העומר מן האביב ירד, והאביב נמצא בברד.
ד. נא להשלים:
1. השבת שלפני פסח נקראת ----- -----. 2. המקובלים נהגו לקרוא לשלוש המצות ----- ----- -----. 3. 'מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים -----'. 4. את ה----- שמים אותו בבצק כדי שיתסיס ויתפח 5. חופן ה----- שנקצר מהיבול החדש והונף על גבי המזבח נקרא עומר. 6. כלים שאש נגעה בהם מוכשרים ע"י -----. 7. חוגגים את החג השני זכר ל----- ----- -----. 8. המסכת העוסקת בדיני פסח נקראת מסכת -----. 9. ר' יהודה הלוי: 'יום ליבשה נהפכו מצולים, שירה חדשה שיבחו -----. 10. מים צוננים ששהו כל הלילה לשם אפיית מצות מצווה נקראים ----- -----. 11. "שמור את חודש ה-----" 12. "ה----- נראו בארץ עת ה----- הגיע וקול התור נשמע בארצנו".
ה. מלה משותפת המצטרפת ל...
1. תרומה, עלילה, מכה, גואל, קר 2. פשיטה, עולה, שלושה, שֹם לו 3. מצה, טבע, עין 4. חמץ, פומבית, סוף העונה 5. כיס, חטים, צדקה, חנוכה 6. גג, הנוער, לרגל, שנייה 7. ערוך, עגול, כתיבה, עורך 8. שמש, קור, נמרצת, מצרים, יבשה 9. פעמי, סטרי, גיסא, גדיא
ו. מי/מה אני?
1. אני לא שחור, להיפך, ואת אביכם האכלתי מרור. 2. יש לי פה-רע, ובגלל טפשותי הים נקרע. 3. תפקידנו היה את העבריים למוסס כדי שיבנו את פיתום ואת רעמסס, וגם שוטרים לגייס. 4. אמנם שמי מופיע רק פעם בהגדה, אך עוד בחיי הפכתי לאגדה. 5. האחת את הולד משפרת, והשנייה הוגה ומדברת. 6. הייתי אשת 'האיש המצרי' שהצילנו, אחר שהואיל לשבת איתנו. 7. הדוא"ל שלי: bneibraq@tsometmesubim.sismah-mered.il
8. לימדתי אתכם סנדביץ' להכין – כשר למהדרין. 9. במלה 'נראה' את שמי תראה. 10. העם חי וקיים, כי יש לי משיכה ל'ים', ועל כך יעיד 'נחל שיחור' וגם כלֵב וחוּר. 11. ה'פסח' מיוצג לזכר בקערת הסדר. 12. נא לקרוא 'חֵרות', כי על כל אחד חָרות. 13. בהתחלה – אותו עליך לכמון, ובסוף – תפדה אותו בממון. 14. לאחר כתיתה ומעיכה, משדרגים בו את הברכה. 15. כסף הזז ממקום למקום, ובזכות השניים יגיע הסדר לסופו בשלום. 16. שנינו משרש 'שלום', חביבה וחביב, ועלינו קוראים בפסח ובאביב
ז. רזים בחרוזים
1. למרות שהגיעו מים עד נפש, הוא נכנס במסירות נפש. 2.מי שלא אמר שלושה אלה בהגדתו לא יצא ידי חובתו. 3. את הכוס החמישית מוזג אבי לכבוד ----- -----. 4. מחִטים שנשמרו משעת קצירה, אופים ----- -----.
5. כדי שלא יהיה קיים, שורף, מפורר או זורק לים. 6. האבא בצע, עשה הטמנה, והילד מצא וקיבל מתנה. 7. שני תבשילין תקח, אחד זכר לפסח, והשני לחגיגה אל תשכח. 8. כמה פעמים ידיך תיטול כדי לטבול ולאכול?
9. שירי תהילה ותודה, רובם נאמרים לאחר הסעודה. 10. כמה ברכות אכילה תברך - ולא בחיפזון – פרט לברכת המזון? 11. בסוף פרשת הפסח, באה מצוות היד והמצח 12. לכבוד בעל השיער והאדרת פותחים את -----. 13. מי יודע, ארמית מי יבין, כמה בחלום משתחווים? 14. אם תרצה את הסדר לזכור, 16 מלים עליך לסקור, ורצוי בשיר ומזמור. 15.מי שתה את המים, ונשחט אח"כ במטבחיים? 16. חג עממי עמוס במטעמים, לבוש ושירים, ריקודים וביקורים. 17. האחד מזל החודש, ועל השני נאמר: קחו ושחטו בעשרה בחודש 18. מה העבודה הזאת לכם? הוא מתריס בפניכם. 19. היא גם עונה, וגם שעורה שמבשילה בזמנה. 20. ההטבלה במים רותחים נקראת -----. 21. ע"י מגע ישיר עם אש, תוכל בכלי להשתמש 22. הנס מפורסם וידוע, והוא משל 'טבוע' למשימה קשה לביצוע. 23. אם תפחית מזמן ה'ברית' את 'קץ' הימים, תקבל 'רדו' שנים. 24. לאחר ש'מחסלים' אותו כהלכתו, מייחלים בעיר זו לעשותו.
ח. ממכות מצרים:
1.קולות מטר ואש משמים, מתלקחים על ארץ מצרים. 2. מעשר המכות שהדבירה קשות חיות ובהמות 3. כיסה הארץ כענן מעובה, חיבל בשדות הרבה, ושמו ה-----. 4. הפסקת חשמל במצרים, גם זו מכה משמים 5. זו לא בדיקה בקופת חולים, אלא מכה בנהר אלילי. 6. העור קודח, באדם ובבהמה פורח. 7. אם לא תתן לנו לזבֵח, יתושים/חיות רעות בך נשלֵח. 8. ה' יודע לצפור לשרץ, שיכסה את כל הארץ. 9. מפאת מכה זו במצרים, לא היה מי שיקבל פי שניים. 10. אני 'כן' איתכם, ראו הזהרתיכם, אני טפיל בגופכם.
ט. הוא והיא:
1. הוא – מוגן ונתון תחת שמירה, היא – עוד מֵעת הקצירה היא נצורה.
2. הוא – 13 עיקרי האֵימון הם אצלו ה'מִימון', היא – 'ממונה' באסרו חג על האירוח והזימון.
3. הוא – טעמו כטעם השאור, היא – ממנה עושים אחלה 'חומוס' למכור.
4. הוא – מהמכות שעל פני האדמה, היא – תנאי, הבטחה והתחייבות לקיומה.
5. הוא – המקבילה בארמית של המלה 'שור', היא – כאשר אותה נשמור, נהיה לגויים אור.
6. הוא – מקל או גוף משולב ומאורגן, היא – עליה הסבו ליד השולחן.
7. הוא – ארגון הערב עפ"י המנהג, היא – פרשה הנקראת בשבת או בחג.
8. הוא – נכון, גלוי לב וישר, היא – חרק זעיר, טפיל, ובמצרים יצאה מהעפר.
9. הוא – סיבים העולים על ראשים וגבעולים, היא – רק איתה את העומר מעלים.
10. הוא – בהגדה הם מסימני המכות, היא – זרע קטנית שטוחה המשמשת למאכלות.
11. הוא – קם, ניצב או נשאר תמיד, היא – ההבטחה שבזכותה ישראל יינצל תמיד.
12. הוא – מאבני החושן שעל האפוד, היא – ממחרת השבת ונמשכת שבע שבתות.
י. 'שולחן ערוך' לסדר:
1. הבכורות נוהגים להתענות ב----- -----, ובמקום צום יש המסיימים ----- ועושים סעודה. 2. אסור לאכול מצה בערב פסח אלא אם היא מצה -----. 3. שמים ביצה זכר לקרבן -----. 4. יקח ירק ויטבול בחרוסת זכר ל-----. 5. האם מברכים על כוס היין השנייה? 6. בלע מצה יצא ידי חובה; ומה אם בלע מרור? 7. אין חיוב אכילת ----- אלא בלילה הראשון. 8. מי שנוהג לאכול צלי בליל פסח יאכל, ובלבד שלא יאכל ----- צלוי כולו כאחד. 9. אוכלים את האפיקומן זכר לפסח הנאכל על ה-----. 10. שמים ביצה זכר לקרבן -----. 11. איזה קטע לא נקרא בליל פסח: נשמת כל חי, שירת הים, ההלל, מקדֵש ישראל והזמנים. 12. אחר ארבע כוסות אינו רשאי לשתות יין אלא -----.
תשובות:
ג.
1. מועדים לשמחה, חגים וזמנים לששון.
2. שמות מבצעים בתש"ח הקשורים לפסח: כיבוש יפו-ביעור חמץ; כיבוש הנגב -עשר המכות.
3. קרבן חגיגה, אוכל נפש מותר ברגל, ובסוף הסדר שרים: חסל סידור פסח כהלכתו, ולבסוף שרים את: אחד מי יודע.
4. מכיוון שאסור לאכול חמץ החל מסוף השעה הזמנית הרביעית, מבשלים תבשילים שונים, שאין בהם מחמשת מיני דגן. יש הנוהגים לאכול "מצה עשירה" שהיא מצה שנילושה בתרכיזי פירות בלבד, ורק לעדות המזרח; ולפי האשכנזים, שפוסקים על פי הרמ"א, דין מצה עשירה כדין חמץ גמור.
5. השומרונים המתחילים את ספירת העומר ביום ראשון – למחרת השבת, ולא כמו היהודים למחרת הפסח.
6. מתוך מזמור ק"ז הנאמר בפסח, ובו מוזכרים ארבעה שניצלו ועליהם לברך ברכת הגומל: יורדי הים, ההולכים במדבריות, היוצאים מבית הסוהר, והנרפאים לאחר מחלה; וסימנך: חיי"ם=חבוש, יסורין, ים, מדבר.
7. במכת הברד כתוב: "כי השעורה אביב", והעומר עצמו הוא מנחת שעורים.
ד. 1. שבת הגדול 2. כהן, לוי וישראל 3. שירה 4. שאור 5. שעורים 6. ליבון 7. קריעת ים סוף 8. פסחים 9. גאולים 10. מים שלנו 11. אביב 12. נצנים, זמיר
ה. 1. דם 2. רגל 3. שמורה 4. מכירה 5. מעות 6. עלייה 7. שולחן 8. מכה 9. חד 10. סדר 11. שיר 12.בן
ו. 1. לבן 2. פרעה 3. שרי המסים 4. משה 5. שפרה ופועה 6. צפורה ומשה 7. ר' עקיבא 8. הלל הזקן 9. אהרן 10. מרים 11. הזרוע 12. שני לוחות הברית 13. אפיקומן 14. היין 15. תרי זוזי 16. שלמה ושולמית בשיה"ש
ז. 1. נחשון 2. פסח, מצה ומרור 3. אליהו הנביא 4. מצה שמורה 5. ביעור חמץ 6. אפיקומן 7. זרוע וביצה 8. פעמיים 9. פרקי הלל 10. 4 ברכות: האדמה, המוציא, על אכילת מצה/מרור 11. מצוות תפילין 12. הדלת – לכבוד אליהו 13. אחד עשר כוכביא 14. ששה עשר סימני הסדר 15. תורא=השור 16. המימונה 17. טלה וכבש 18. הרשע 19. אביב 20. הגעלה 21. ליבון 22. קריעת ים סוף 23. 400-190=210 24. לשנה הבאה בי"ם
ח. 1. ברד 2.דבר 3. ארבה 4. חושך 5. דם 6. שחין 7. ערוב 8. צפרדע 9. מכת בכורות 10. כנים
ט. 1. שמור – שמורה 2. הרמב"ם, מימון – מימונה 3. חמץ – חִמצה 4. ערוב – ערובה 5. תור – תורה 6. מַטה – מיטה 7. סדר – סדרה 8. כן – כינה 9. שיער – שעורה 10. עד"ש – עדשה 11. עמד – והיא שעמדה 12. ספּיר - ספירה
י. 1. בערב פסח, מסכת 2. עשירה 3. חגיגה 4. טיט 5.לא 6. לא יצא 7. מצה 8. שה 9. השובע 10. חגיגה 11. שירת הים 12. מים.
'חייב אדם להראות את עצמו' - הצגה לליל הסדר
ליל הסדר הוא אחד מימי השנה, שמותיר רושם חזק הן על הילד והן על המבוגר. יש הרואים בו ערב עם קריאת קטעים שאינם רליוונטיים לחיינו המודרניים, כביכול; כשהקיבות מקרקרות בהמתנה אינסופית לארוחה. ויש כאלה הנושאים זכרונות אהובים מלילות הסדר המשפחתיים, כי ההורים והסבים חשבו לא רק על הניקיון, קערת הסדר והקנייעדלך אלא גם על תכנים חברתיים-חינוכיים. עוד בימי המשנה, הסדר היה שיחזור אודיו-ויזואלי של יציאת מצריים, כשהילדים נוטלים בו חלק נכבד. עד היום ישנן קהילות, בהן נוהג האב ללבוש חלוק לבן, לאחוז בידו מקל שעליו קשורה פיסת בד ולשיר בקול "עבדים היינו לפרעה במצריים". נער הייתי... גם זקנתי... ההצגות שאני ואחַי היינו מציגים בליל הסדר היו ממלאות אותנו במשך ימים רבים, וכיום אנו ממשיכים להנחיל את ההצגות לבנינו ולנכדינו. להלן 'תסריט' להצגה הנהוגה אצל העדה הבבלית.
(מוקדשת לזכרו של אבי ז"ל – שמעון בן נסים ומרים):
הכנות מבעוד יום – מארגנים פרטי לבוש וחפצים בנוסח יוצאי מצרים כמו: חלוקים ופיג'אמות; חגורות, חבלים ומקלות (אפשר גם מטאטאים); סדינים, שקים וסלים; כובעים, צעיפים וכאפיות; סנדלים ונעלי בית.
עורך הסדר מסיים לקרוא את 'הא לחמא עניא', והילדים 'מתלבשים' על החפצים ופרטי הלבוש בהנאה (וזו גם הזדמנות נוספת ל..התחפש). כשהם לבושים, יוצאים הילדים אל מחוץ לבית.
(דפיקות בדלת).
האב: מוזר, דפיקות בדלת, באמצע הלילה. מי זה יכול להיות. אמא, בבקשה, קומי לראות מי האנשים המוזרים שדופקים בדלת.
(האם קמה, ובעודה הולכת אל הדלת): מי זה? מי שם?
ילד: אנחנו, עבדים.
האב : עבדים? מה עבדים? באמצע הלילה?
ילד: בבקשה, תפתחו את הדלת, תנו לנו להיכנס.
האב : אמא, אל תפתחי! הם בטח שודדים!
ילד: לא, באמת אנחנו עבדים, אנחנו רעבים, תנו לנו אוכל.
האם: זה בסדר, אבא, נפתח את הדלת; הרי רק לפני רגע קראת: 'כל דצריך ייתי ויפסח'.
האב: טוב, בסדר, תפתחי את הדלת. (הילדים נכנסים. רעש. אנחות, תינוק בוכה).
האב: מי אתם?
ילד: אנחנו עבדים.
האב: איזה עבדים? מה עבדים?
ילד: אנחנו היינו עבדים במצרים.
האב: הייתם עבדים במצרים?
ילד: כן, יותר ממאתיים שנה. ועכשיו אנחנו בני חורין.
האב: אתם כנענים או ארמים?
ילד: אנחנו עברים מבני ישראל.
האב: סבא, קום תראה אם הם עשו ברית מילה.
ילד: על המלה שלנו! (הכל מחייכים)
האם: זה בסדר, הם נראים יהודים.
האב: ולאן אתם הולכים?
ילד: יצאנו ממצרים והולכים לירושלים.
האב: אז יש לכם דרך ארוכה ללכת?
ילד: כן, ימים רבים. אז בבקשה , תנו לנו אוכל , אנחנו רעבים.
האם: בואו, בואו. תשבו איתנו ל...
האב: ניתן לכם לשבת איתנו, אם תגידו לנו מה הסיסמה שלכם.
ילד: הסיסמה שלנו היא 'מה נשתנה'.
האב: 'מה נשתנה'? מה אתם אומרים, אנחנו בדיוק מחפשים מי שישיר לנו את 'מה נשתנה', אתם מכירים את המלים?
ילד: בטח מכירים!
האב: בכבוד, תשירו. ( הילדים שרים את 'מה נשתנה', תוך כדי השירה מחלקים להם מתנות). לאחר השירה קם עורך הסדר (גם הוא 'מחופש'), כאשר שק על גבו וקורא: 'עבדים היינו לפרעה במצרים'.
(ישנם ילדים יצירתיים שמכינים תלבושת מתאימה לכל אחד מ'ארבעת הבנים', וקוראים את הקטע שלהם ב'צורה דרמטית'. כמו כן אפשר לחשוב על וואריאציות שונות כיצד להמחיז את 'עבדים היינו', 'אחד מי יודע', וכן את 'חד גדיא'. ליל הסדר לא צריך להיות ערב של אכילה, קריאה ולימוד בלבד; 'את פְתח לו', צריך רק רצון ודמיון כדי לקיים את מה שכתב הרמב"ם: 'חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים'.)
1. אמונים ערכו שבח - ר' אהרון כהן
אֱמוּנִים עִרְכוּ שֶׁבַח לָאֵל וְטִבְחוּ טֶבַח
וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַייָ
הָרִימוּ קוֹל שִׁירִים שִׂמְחוּ בְּלֵיל שִׁמּוּרִים
עַל מַצּוֹת וּמְרוֹרִים אִכְלוּ וּשְׁתוּ יֵינָי
וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַייָ
רִאשׁוֹן לְכָל רִאשׁוֹנִים עַל יַד צִיר אֱמוּנִים
מִיַּד כָּל מְעַנִּים הִצִּיל כָּל הֲמוֹנָי
וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַייָ
נִסֵּי אֵל זָכַרְתִּי וַחֲסָדָיו סִפַּרְתִּי
עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל יְיָ
וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַייָ
כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם
יָצְאוּ מִמִּצְרַיִם כָּל צִבְאוֹת יְיָ
וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַייָ
הִנְחִיל תּוֹרָתוֹ לְעַמּוֹ וַעֲדָתוֹ
שׁוֹמְרֵי מִצְוָתוֹ עַם נוֹשַׁע בַּייָ
וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַייָ
נִפְלָאִים מַעֲשֶׂיךָ וַעֲצוּמִים נִסֶּיךָ
יֹאמְרוּ כָּל חוֹסֶיךָ טוֹב לַחֲסוֹת בַּייָ
וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַייָ
2. יום ליבשה - ר' יהודה הלוי
יוֹם לַיַּבָּשָׁה נֶהֶפְכוּ מְצוּלִים
שִׁירָה חֲדָשָׁה שִׁבְּחוּ גְאוּלִים
יוֹם בְּצַר נִכְבַּדְתָּ וְאֵלַי נֶחְמַדְתָּ
וְלָךְ עֹז יִסַּדְתָּ מִפִּי עוֹלֲלִים
הִטְבַּעְתָּ בְתַרְמִית רַגְלֵי בַת עֲנָמִית
וַּפַעֲמֵי שׁוּלַמִּית יָפוּ בַנְּעָלִים
וְכָל רֹאַי יְשִׁירוּן בְּעֵת הוֹדִי יְשׁוּרוּן
אֵין כָּאֵל יְשֻׁרוּן וְאֹיְבֵינוּ פְּלִילִים
דְּגָלַי כֵּן תָּרִים עַל הַנִּשְׁאָרִים
וּתְלַקֵּט פְּזוּרִים כִּמְלַקֵּט שִׁבֳּלִים
הַבָּאִים עִמְּךָ בִּבְרִית חֹתָמְךָ
וּמִבֶּטֶן לְשִׁמְךָ הֵם נִמֹּלִים
הֶרְאוּ אֹתֹתָם לְכָל רֹאֶה אוֹתָם
וְעַל כַּנְפֵי כְסוּתָם יַעֲשׂוּ גְדִלִים
לְמִי זֹאת נִרְשֶׁמֶת הַכֶּר נָא דְּבַר אֱמֶת
לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים
וְשׁוּב שֵׁנִית לְקַדְּשָׁהּ וְאַל תּוֹסֶף לְגָרְשָׁהּ
וְהַעֲלֵה אוֹר שִׁמְשָׁהּ וְנָסוּ הַצְּלָלִים
יְדִידִים רוֹמֲמוּךָ בְּשִׁירָה קִדְּמוּךָ
מִי כָמֹכָה אֲדֹנָי בָּאֵלִים.
3. ארבעה עמדו על הים – חידתו של רבי אברהם אבן עזרא
אַרְבָּעָה עָמְדוּ עַל הַיָם,
צוּר וְצִיר, צֹאן וְצָר;
צָר הֵצִיק לְצֹאן,
וְצֹאן צָעַק לְצִיר,
וְצִיר חָנַן לְצוּר,
וְצוּר צִוָּה לְצִיר:
צֵא וְחַלֵץ צֹאנִי מִיַד צָר;
זֶה צוּר יִשְעֵנוּ,
פָּצוּ פֶה קְהָלֵנוּ,
וְאָמְרוּ, יי מַלְכֵּנוּ
הוּא יוֹשִׁיעֵנוּ
צוּר יִשְׁרָאֵל.
צוּר - אבן קשה וחזקה, מתיזה ניצוצות אש. כינוי לאלוהים.
צִיר - שליח, שגריר. כינוי למשה שליח אלוהים.
צֹאן - כבשים. כינוי לעם ישראל. משה היה רועה צאן ונחשב רועה לעמו.
צָר - אויב, צורר. כינוי לפרעה וחילו.
4. פעלות א-ל מה נוראות ר' פרג'י שוואט- תוניס
פעֻלּוֹת אֵ-ל מַה נּוֹרָאוֹת וְעָצְמַת יָדוֹ מָה רַבָּה
רָם עַל שֶׁבַח וְהוֹדָאוֹת וְנַעַלָה עַל כָּל מֶרְכָּבָה
גָּאֹה גָּאָה עַל נִבְרָאוֹת יוֹם שָׁת הַיָּם לֶחָרָבָה
יִתְגַּדַּל עוֹשֶׂה נִפְלָאוֹת וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא
קידוש החודש כמצווה ראשונה – מדוע?
"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה" (שמות י"ב א')
מדוע המצווה הראשונה שנתן הקב"ה במצרים היתה מצוות קידוש החודש וקביעת ניסן כראש החודשים? עונה הרמב"ן: חשוב לזכור את החודש הזה כ"ראשון לחדשי השנה" כדי "שימְנו אותו ישראל חודש ראשון, וממנו ימנו כל החודשים שני ושלישי עד תשלום השנה בשנים עשר חודש כדי שיהיה זה זיכרון בנס הגדול, כי בכל עת שנזכיר החודשים יהיה הנס נזכר... כך הַזכירה ביציאת מצרים..... אם כן, כשנקרא לחודש ניסן ראשון ולתשרי שביעי, פתרונו ראשון לגאולה ושביעי אליה" (בדומה למה שאנו מונים יום ראשון, שני...בשבת). עבד זמנו אינו בידו, אין דורשים ממנו חשיבה ובחירה, ואין מטילים עליו אחריות, כי כל כולו משועבד לאדונו. במשך כל השיעבוד במצרים לא הוזכר דיבור, רצון, או זמן, כי לא היתה משמעות לא לאדם, לא לדיבורו ולא לזמנו. מעתה – כאשר העם עומד להשתחרר, מעניקים לו את הנכס היקר ביותר – את הזמן; מעתה החשיבה, הבחירה והאחריות היא כולה עליך, ואתה הוא המחליט מתי יחולו ראשי החודשים והחגים. ועוד לפני השחרור הפיסי משחרר אותם הקב"ה מ'הלוח המצרי', ודווקא עוד בהיותם במצרים, ומעניק להם חירות מחשבתית, בחירה חופשית ויכולת שליטה בזמן בניהול חייהם, וכך יהיו כשרים לקדש את הזמנים, כפי שה' קידש את השבת (ולכן אנו מברכים 'מקדש ישראל וראשי חודשים/והזמנים'). ללא המהפך המחשבתי הזה לא תיתכן קבלת עול תורה ומצוות; וממילא לא יהיה תוקף לשכר ועונש, אם אין בחירה חופשית. ראש החודש והמועדים הם הזמן שבו נועדת כנסת ישראל עם השכינה, אמנם הם נקראים 'מועדי ה', אך 'אשר תקראו אותם' – אתם תקבעו את החודשים והמועדים; ובכך אתם מחברים ארץ לשמים, תורה שבע"פ אל תורה שבכתב, ומכריזים על חירות מחשבתכם ומראים קבל עם: "כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים"; 'איזוהי חכמה ובינה שהיא לעיני העמים? הווי אומר זה חישוב תקופות ומזלות'. ישראל עוד בהיותו במצרים קיבל שליטה על הזמן, ורק בגלל היותו מעל למזל, וממילא מעל לזמן, הוא גבר על כל האימפריות שנשחקו עם הזמן; ובכל 'חודש' התחדש עמ"י, למרות שנראה כאילו נעלם מבימת ההסטוריה, ושב בתשובה, כמו שהלבנה שבה אל ראשיתה ונגאל מן החטא ומן הרוע. ואם סדרי הזמנים וקידושם מסורים בידי ישראל, הרי שהכל מסור בידינו - פריבילגיה שניתנת רק לעבדי ה'; וכפי שמסכם זאת משוררנו הלאומי ר' יהודה הלוי: "עַבְדֵי זְמָן עַבְדֵי עֲבָדִים הֵם – עֶבֶד אֲ-דֹנָי הוּא לְבַד חָפְשִׁי".
סיפור - בבני ברק תוכנן מרד בר כוכבא
מספרת ההגדה: "מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא ורבי טרפון שהיו מסובין בבני ברק, והיו מספרין ביציאת מצרים כל אותו הלילה עד שבאו תלמידיהם ואמרו להם: רבותינו, הגיע זמן קריאת שמע של שחרית.." המסובים בליל הסדר שנערך בבני ברק, בעצם, היו גדולי ישראל של אותה תקופה, ואולם רבי עקיבא - על אף גדלותו - לא היה אלא תלמידם או הקטן שבהם. מדוע, אם כן, נערך ליל הסדר דווקא במקום מושבו של ר' עקיבא? מדוע מטריחים עצמם כל גדולי ישראל של אותו הדור, ובראשם רבי אלעזר בן עזריה הנשיא לערוך סדר אצל רבי עקיבא, הקטן שבחבורה? ועוד צריך לברר היכן המשפחות, ומדוע התלמידים עמדו בחוץ במשך כל הלילה? ומדוע לא נכנסו לשמוע שיחת תלמידי חכמים, ועוד גדולי האומה? אלא נראה שחבורה זו של חמשת החכמים, לאחר שסיימו את הסדר, עסקו ביציאת מצרים של עצמם, כדי לקיים את האמרה: " "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים"; ומהי יציאת מצרים של אותה תקופה? תכנון המרד ברומאים. וזוהי הסיבה שכל ראשי החכמים באו למקום מושבו של רבי עקיבא – הם ניצלו את ליל הסדר כדי לתכנן את 'מרד בר כוכבא', וכידוע ר' עקיבא היה מיוזמי המרד וממתכנניו. עתה נבין גם את הסיבה שהתלמידים שהו בחוץ כל הלילה, שכן הם שמרו מפני הצבא הרומאי או מפני מלשינים. ומכיוון שהחכמים היו עסוקים בוויכוחים לא שמו לב שעלה השחר, עד שבאו תלמידיהם ואמרו להם: "הגיע זמן קריאת שמע של שחרית"; כלומר, רמזו להם הצעירים, כי עלתה 'איילת השחר', שהיא סימן לגאולתם של ישראל, וכי ראוי לעבור מן הדיבורים אל המעשים.
מה לצומת מסובים ולפסח?
בתקופה העתיקה – אצל הפרסים, היוונים והרומאים, היה מקובל שאדם נכבד היה שוכב על מיטה ונשען על כסתות מתחת לבית שחיו, ואת האוכל ואת המשקה היו מגישים לו על דרגש, כשהוא נשען על ידו השמאלית ואוכל ביד ימין; מצב זה נקרא: 'מֵסֵב'. מכאן נבין את מה שאמרו חז"ל, שיַטה לשמאלו, כשהוא מסב לסדר. ועל השאלה מדוע - עונים, שמא יקדים קנה לושט ("וְהָמָן נֹפֵל עַל הַמִּטָּה אֲשֶׁר אֶסְתֵּר עָלֶיהָ" - אין זה אלא שהוא נפל על מיטת ההסבה של אסתר). הסַבּה זו היתה נערכת באולם, שבו היו שלוש מיטות בצורת האות ח', ובאמצע התהלכו המשרתים שהגישו למסובים. לסידור כזה קראו 'טריקילין' – ומורכבת משתי מלים: טרי=שלוש, קלינה=משכב. מכאן נוצרה המלה 'קליניקה' המציינת, מסגרת קלינית, מחלקת מיטות לריפוי וללימוד; ובהמשך כל מרפאה אף ללא מיטות נקראה 'קליניקה'.
נחזור להגדה ונקרא: ' מעשה ברבי אליעזר..., שהיו מסובין בבני ברק; והיו מספרין ביציאת מצריים'. אם כן ברור שֶאלה שהעלו את הרעיון לקרוא לצומת שליד בני ברק בשם צומת 'מסובים', רצו להנציח את ההסבה של הרבנים במקום ההתרחשות – בני ברק. אמנם המלה ביסודה היא 'מסובין' – בנו''ן , סיומת המקובלת בשפה הארמית, שממנה שאלנו מלים רבות כמו: סנהדרין, מקרקעין, נישואין, למהדרין, בית גוברין ועוד, אך נראה שאנשי ועדת השמות שינו 'מסובין' למסובים' כדי לשׂבר את האוזן הישראלית.
תשובות:
נא להשלים
1. שבת הגדול 2. כהן, לוי וישראל 3. שירה 4. שאור 5. שעורים 6. ליבון 7. קריעת ים סוף 8. פסחים 9. גאולים 10. מים שלנו 11. אביב 12. נצנים, זמיר
מלה משותפת המצטרפת ל...
1. דם 2. רגל 3. שמורה 4. מכירה 5. מעות 6. עלייה 7. שולחן 8. מכה 9. חד 10. סדר 11. שיר 12.בן
רזים בחרוזים
1. נחשון 2. פסח, מצה ומרור 3. אליהו הנביא 4. מצה שמורה 5. ביעור חמץ 6. אפיקומן 7. זרוע וביצה 8. פעמיים 9. פרקי הלל 10. 4 ברכות: האדמה, המוציא, על אכילת מצה/מרור 11. מצוות תפילין 12. הדלת – לכבוד אליהו 13. אחד עשר כוכביא 14. ששה עשר סימני הסדר 15. תורא=השור 16. המימונה 17. טלה וכבש 18. הרשע 19. אביב 20. הגעלה 21. ליבון 22. קריעת ים סוף 23. 400-190=210 24. לשנה הבאה בי"ם
מי/מה אני?
1. לבן 2. פרעה 3. שרי המסים 4. משה 5. שפרה ופועה 6. צפורה ומשה 7. ר' עקיבא 8. הלל הזקן 9. אהרן 10. מרים 11. הזרוע 12. שני לוחות הברית 13. אפיקומן 14. היין 15. תרי זוזי 16. שלמה ושולמית בשיה"ש
ממכות מצרים
1. ברד 2.דבר 3. ארבה 4. חושך 5. דם 6. שחין 7. ערוב 8. צפרדע 9. מכת בכורות 10. כנים
הוא והיא
1. שמור – שמורה 2. הרמב"ם, מימון – מימונה 3. חמץ – חִמצה 4. ערוב – ערובה 5. תור – תורה 6. מַטה – מיטה 7. סדר – סדרה 8. כן – כינה 9. שיער – שעורה 10. עד"ש – עדשה 11. עמד – והיא שעמדה 12. ספּיר - ספירה
'שולחן ערוך' לסדר
1. בערב פסח, מסכת 2. עשירה 3. חגיגה 4. טיט 5.לא 6. לא יצא 7. מצה 8. שה 9. השובע 10. חגיגה 11. שירת הים 12. מים
לשיעורים ולהרצאות - משה אוסי
Mosheossi@gmail.com 09-8335016
