בלוג יהדות חברה וקהילה

"ואני אקשה את לב פרעה" (שמות ז,ג) הוא פסוק אשר הביא לדיונים בכל הדורות ע"י הוגי דעות רבים וטובים, לא רק בעולמה של היהדות אלא בקרב תרבויות שונות, בדבר "זכות הבחירה החופשית" לפיה כל אדם חופשי לבחור את דרכו בחיים, לעומת הדטרמיניזם, לפיו כל דבר בעולם הוא מחויב המציאות. אין בכוונתי לעסוק בנושא זה במאמר קצר זה.

אני מזכיר זאת בהקשר לימי הסגר הבאים עלינו לרעה או אולי לטובה?. זאת הבחירה שלנו, אפשר לשבת בבית, לקטר, להסתובב כארי בסוגר, או כעכבר במבוך, לריב עם בני המשפחה להאשים את הזולת במצב או לנצל את הזמן למעשים טובים, ארגון הבית מחדש, פיזית ורוחנית, שיפור מערכות היחסים בין בני המשפחה באמצעות ההזדמנות לשפע הדיבור שניתן לנו או לעיון, קריאה ולימוד נושאים שעד כה קצב החיים ועול הפרנסה לא נתנו סיפק בידנו להגיע לספרים הרבים על המדפים, או למקורות העומדים לרשותנו בעידן הדיגיטלי, באמצעות המחשב בבית.

אני בחרתי להעמיק במקורות, לעיין בדברי חוכמה שכתבו אבותינו, ולהציג בפני הקוראים פניני דעת העומדים במבחן הזמן ורלבנטיים לימינו אלה. המדרש הגדול התימני על חמישה חומשי תורה פותח כל פרשה בפיוט. לפרשת "וארא" כותב ר' דוד בן עמרם העדני (חי בעדן, דרום תימן, המאה ה14) מחבר המדרש גדול כך: "יזכור לנו השם ברית הורינו ואהבתנו יעוררה / יושיע אימתו (איומתו - כנסת ישראל) בקרוב וירפא מזורה ושברה / יגלה לנו עתרת שלום ואמת ויאיר נרה.

פרשת "וארא" מציינת את תחילת התהליך של שחרור עם ישראל משעבוד לגאולה. אנו מוצאים בפרשה תיאור שבע המכות שהכה ה' את המצרים. שאלה גדולה היא מדוע נזקק הקב"ה לעשר מכות דווקא בזמן שבני ישראל: "ולא שמעו אל משה מקצר רוח ומעבודה קשה". גם לקוצר רוח יש רלבנטיות לימינו אלה. אומר רש"י : כל מי שהוא מיצר, רוחו ונשימתו קצרה ואינו יכול להאריך בנשימתו". לצערי שמעתי עדויות רבות של אנשים שחלו בקורונה והתיאור של הסבל שלהם מתאים לפירוש רש"י על קוצר רוח. מה מלמדת אותנו הפרשה? האם יש היבטים חינוכיים לדורות, לעובדה שיציאת מצרים לא הייתה בבחינת מכה אחת גדולה מידית, ולא תהליך של מו"מ ארוך מול פרעה?

פרשנים שונים מייחסים זאת לצורך להעביר את עם ישראל בהדרגה מעולם של אלילות שהיו נתונים בו לעולם מחודש של אמונה בקב"ה שנשכחה מהם בשנות הסבל במצרים. היה צורך להראות מספר ניצחונות של עולם האמונה באל אחד, על עבודת האלילים שהייתה שלטת אז במצרים ובעמים שמסביב. אחת הפרשנויות להיבט החינוכי של המכות היא מכת הברד.

ה' באמצעות משה פונה אל פרעה ומראה לו מהי מידת הרחמים. הוא מבקש ממנו להאמין בעומד להתרחש ולאסוף את המקנה, האדם והבהמה, כל החי הנמצא בשדה ולהעביר אותם לביתם, למקום מבטחים, מפני הברד הכבד העומד לרדת על הארץ. "ועתה שלח העז את מקנך ואת כל אשר לך בשדה כל האדם והבהמה אשר ימצא בשדה ולא יאסף הביתה וירד עלהם הברד ומתו" (שמות ט,יז). זאת הפעם פונה פרעה ומציין כי ה' הצדיק, בזכות העובדה שהוא הוזהר קודם למכה והיה ביכולתו להציל את עמו מהתוצאות הקשות של הברד. "וישלח פרעה ויקרא למשה ולאהרן ויאמר אלהם חטאתי הפעם ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים (שם ט, כח). המדרש הגדול אומר על הפסוק :" ועתה שלח העז את מקנך" יתברך שמו שלהקב"ה שאין מידותיו כמידת בשר ודם. בשר ודם מבקש להכות את שונאו והוא מונע ממנו כל מיני רפואה, אבל הקב"ה אינו כן. אלא עד שלא יכהו הוא מקדים לו רפואה, שנאמר "כרפאי לישראל ונגלה עון אפרים" (הושע ו,א).

יהי רצון שדווקא פרשנות הומניסטית זאת, תשפיע עלינו לטובה ותעורר בנו מחשבות טובות

להיות קשובים לסבלם של אחרים, לגלות עזרה הדדית, להציג רפואה לפני המכה, לכל נברא בצלם.

שבת שלום

יגאל