בלוג יהדות חברה וקהילה

א. ראובן – "פחז כמים אל תותר" (מ"ט ב')

ר' יצחק עראמה בעל 'עקידת יצחק' (מחכמי ספרד בדור הגירוש) כתב, שמידה זו של פחזות היא מתכונותיו של ראובן לאורך הדורות, ממעשה בלהה ועד היציאה לגלות. והנה כאשר הגיעו לעבר הירדן המזרחי, וראו שהיא ארץ מרעה, מיד ביקשו בני ראובן ליטול חלקם; ועליהם דרשו את הפסוק: "נַחֲלָה מְבֹהֶלֶת בָּרִאשׁוֹנָה    וְאַחֲרִיתָהּ לֹא תְבֹרָךְ" (משלי כ' כ"א), ולכן גלו ראשונים בגלות עשרת השבטים. לעומתו יהודה נחון בישוב הדעת הנצרך למלוכה; הוא מתכנן את פעולותיו במתינות ובהדרגה: 'מתחילה גור ואח"כ אריה'. וכך עשה דוד, שהיה מצאצאיו: בתחילה מלך בחברון, ואח"כ התפשטה מלכותו על כל ישראל, וזהו שנאמר: "מטֶרף בני עלית" – לא השתתפת בפעולתם בנמהרות ובטירוף הדעת. וגם בשעת הגלות, כאשר מלכות יהודה תוסר, וכאילו כח הארי נטשוֹ; "לא יסור שבט מיהודה" – תמיד יהיו גדולי הדור מבני שבט יהודה, צאצאי המלוכה, "עד כי יבוא שילה", ומשיח בן דוד שוב ימלוך.

ב. והחוט המשולש...

יהודי הגר בישראל ומדבר עברית יוצא ידי חובת השילוש: עֵבר, יהודה וישראל; ממדרשו של שם ועבר נוצרה המלה 'עברית', מדינת ישראל נקראת על שמו השני של יעקב, והדת היהודית מתחברת אל שמו של יהודה (מכאן גם המלה 'אידיש'). את הפסוק: "יהודה אתה יודוך אחיך" (מ"ט ח') מתרגם יונתן בן עוזיאל כך: 'יהודה, אתה הודית במעשה תמר, משום כך – לך יודו אחיך, וייקראו "יהודים" על שמך'. ואל יפליא אותנו קשר זה, שהרי שמו של הקב"ה, 'א-ל', גנוז בתוך השם 'ישרא-ל'; כמו כן כל ארבעת שמות הה-ו-י-ה ארוגים בשמו של 'יהודה'. ואם נחבר אל השילוש: יהודה, ישראל ועברית את החוט המשולש: עם ישראל, תורת ישראל וארץ ישראל, נקבל את ה...מגן דוד.

ג. הסכם יששכר וזבולון ודון חִסדאי אִבְּן שַפרוט

"זבולון לחוף ימים ישכן... יששכר חמור גרם" (מ"ט י"ג-י"ד) – רש"י: שהיה זבולון עוסק בפרקמטיא (במסחר) וממציא מזון לשבט יששכר, והם עוסקים בתורה; הוא שאמר משה: "שְמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך" (דב' ל"ג י"ח). וראינו שזבולון מתברך לפני יששכר, כי הוא תמך באחיו, שהרי 'אם אין קמח אין תורה'. דון חִסדאי אִבן שפְרוט היה מיזוג נפלא של יששכר וזבולון, ולהלן סיפורו:

הוא חי לפני למעלה מאלף שנה בקורדובה, בירת הח'ליפות המוסלמית שבספרד. הוא החל דרכו כרופא המלך, עד שעלה לדרגת נאמן ויועץ, שר הכלכלה והאחראי על גביית המכס מהאוניות, ובגלל מזגו הנוח והנעים עסק גם בענייני חוץ (ממש כמו... יוסף). בזכות השכלתו הרפואית ושליטתו בשפות תרגם אבן שפרוט ספרי רפואה מיוונית לערבית. וכמו יוסף, ניצל חסדאי את מעמדו הרם כדי לסייע לאחיו היהודים. הוא ייסד בית וַעַד לחכמים, ובו הוא כינס חכמי הלכה, פרשני תנ"ך ומשוררים, מדקדקים ובלשנים, סופרי סת"ם ויודעי שפות ואִפשר להם ללמוד וללמד, לכתוב ולתרגם, כשכל ההוצאות על חשבונו. הוא היה פטרונה של יהדות ספרד, ו'ישיבה' זו של ת"ח (בעיר לוסינה) היא היא שהצמיחה גדולי עולם כמו: דונש בן לברט – מחבר 'דרור יקרא', מנחם בן סרוק, הרי"ף, ר' יהודה הלוי, ר' אברהם אבן עזרא, הרמב"ם ואלפים אחרים. הוא בעצמו היה ת"ח ופרסם ספרי הלכה ומחקרים בדקדוק העברי. הוא קשר קשרים עם קהילות יהודיות וסייע להם רבות: יהודי פרובנס פנו אליו לבטל רוע גזירה של מס משפיל שהוטל עליהם; באיגרת לקיסר ביזנטיון הוא מבקש מן השליטים להגן על היהודים, ולאפשר להם חופש דת, ועוד קָשר קשרים עם חכמי בבל ואיטליה. השמועה על הימצאותם של עשרת השבטים הניעה אותו לחקור ולברר. הוא כתב אגרת למלך כוזר, ובה הוא מברר האם הם מעשרת השבטים, וכך כתב:... 'וְיוֹדִיעֵנִי אֲדוֹנִי מִסְפַּר הַמְּדִינוֹת אֲשֶׁר הוּא רוֹדֶה בָּהֶם וּמִסְפַּר הַמַּס אֲשֶׁר יָשִׁיבוּ לוֹ, אִם יִתְּנוּ לוֹ מַעְשֵׂר, וְאִם אֲדוֹנִי חוֹנֶה בְּעִיר הַמַּמְלָכָה יְדוּעָה אוֹ אִם יָסֹב אֶת כָּל גְּבוּל מֶמְשַלְתּוֹ, וְאִם הָאִיִּים הַקְּרוֹבִים אֵלָיו אִם [יש] מֵהֶם מִתְיַהֲדִים, וְאִם יִשְׁפֹּט אֶת עַמּוֹ אוֹ יָקִים לָהֶם שׁוֹפְטִים, וְאֵיךְ עֲלוֹתוֹ בֵּית ה' וְעִם אֵיזוֹ אֻמָּה יַעֲרֹךְ קְרָב וְעַל מִי יִלָּחֵם, וְאִם הַמִּלְחָמָה דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת וּמִי הַמַּמְלָכוֹת וְהַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבוֹתָיו וּמַה שְּׁמָם וּמַה שֵּׁם אַרְצָם וּמַה שֵּׁם הֶעָרִים הַקְּרוֹבוֹת אֶל מַמְלַכְתּוֹ..., וְיוֹדִיעֵנִי כַּמָּה מְלָכִים מָלְכוּ לְפָנָיו, מַה שְּׁמָם וְכַמָּה מָלַךְ כָּל אֶחָד מֵהֶם וּבְאֵיזוֹ לָשׁוֹן אַתֶּם מְדַבְּרִים'... כ-150 שנה לאחר מכן, בעקבות חסדאי, יכתוב ר' יהודה הלוי את ספרו הפילוסופי 'הכוזרי'. והנה מה שכתב דונש בן לברט על חסדאי: 'לעמו טוב דורש, וקָמיהם גורֵש, ושובר רַע חורש, וגוזר מתְגרים, לרבים הוא חבר, ועל פשעם עובר, ובנחת דובר, בשבְתו בשערים'. האם לא יקבל אדם כמו חסדאי אבן שפרוט שכר כפול כזבולון ויששכר?

ד. ברכת הבנים

"ויברך את יוסף" (מ"ח ט"ו) – ולמעשה הברכה אינה ליוסף עצמו אלא לבניו: "...המלאך הגואל אותי...יברך את הנערים". ומסבירים, שעיקר שאיפתו של האדם בחייו לראות את בניו מבורכים בחכמה ובאושר, וממילא הוא מבורך; כדברי דוד: "בניך כשתילי זיתים סביב לשולחנך... הנה כי כן יבורך גָבר" (תה' קכ"ח ג'-ד'). נוהגים לברך את הילדים בלילי שבתות בברכת: "ישימך א-להים כאפרים וכמנשה", והיא 'ברכת הבנים'. ואנשי הקבלה מציינים, שהנשמה היתרה בשבת היא זכה וטהורה, ובאמצעותה מברך האב ואף מתברך בעצמו. ועוד הוסיפו, שבשבת אין השטן מקטרג, וראוי לנצל שעת רצון זו, שבה צינורות הברכה פתוחים, ולברך את הילדים.  

ברכת השם עליכם ועל בניכם!