הכל

מרי יחיא אלשיך היה חכם בישוב גבל צאפח בתחילת המאה העשרים. נולד, כנראה, במחצית השנייה של המאה הי"ט. העיירה גבל צאפח נמצאת בנפת ארחב מצפון לצנעא.

בתקופה זו מנתה הקהילה שישים וחמש משפחות בערך: חאזי, מנס, מבורת, מחפוץ', ד'הבאני, ג'ראמה, ערוסי, נהארי, אלשיך, ד'מארי, סעאדי, קהלאני, קוזי, הזמי, לדאני, נגאר, ירימי ועוד. חכמים נוספים בקהילה בתקופה זו: מרי עואץ', מרי שלמה נהארי, מרי שלום קהלאני ומרי אהרון גראמה.

שמו ידוע מתוך פנקס השליחות של השד"ר מרי שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בתחילת המאה העשרים. בפנקס כתוב, כי בתו ג'נא תרמה ריאל אחד.

ר' יחיא בן סעדיה אסיך' העתיק בשנת תר"ץ - 1930 הלכות שחיטה בערבית. לא ידוע מקומו, וכיון שכתב היד הובא לארץ מצנעא, יש להעריך, כי נכתב במרכז תימן. כתה"י נמצא בתוך קובץ של חיבורים העוסקים בהלכות שחיטה: מקור חיים ופסק הלכה בנושא טרפיות שכתב הרב הראשי מרי יוסף קארה.

בכתב היד תשעה דפים, וכתובים בערבית יהודית. הכתיבה הסתיימה ביום שלישי כ"ה באלול תר"ץ - 1930. נכתב במימון אברהם בן סעיד עפגין*.

בקולופון כתוב:

מרי אפרים שלמה היה חכם בישוב גב בתחילת המאה העשרים. נולד, כנראה, במחצית השנייה של המאה הי"ט. מספר ישובים בשם גב היו בתימן, האחד באזור בני בהלול בדרום מזרח צנעא, והשני באזור אנס בדרום מערב צנעא. כיון שישוב זה מוזכר בסמוך לישובים נסמי ונגד מלאחי שבאזור אנס, יש להעריך כי אף ישוב זה באזור אנס.

בתקופה זו מנתה הקהילה שלוש עשרה משפחות בערך: קפרי, דאוד, ד'מארי, גומעי, נגאר ועוד. הוא החכם היחיד המוזכר בקהילה, ולכן מסתבר ששמש רב הקהילה.

מרי יהודה אשול היה מחכמי צנעא במאה הי"ח. שמו ידוע לי מתוך המסוודה - פנקס בית דין צנעא, שם כתוב, כי בתו בנייה גורשה ע"י בעלה שלום בן אברהם מנצור, ביום שני כ' בטבת תקל"ח - 1778. היא ויתרה על הכתובה למען הגירושין, למעט סכום של עשרה קרוש.

בפנקס בית הדין כתוב:

גירש סאלם בן אברהם מנצור את אשתו בנייה בת מ"ו (מרי ורבי) יודא אלאשול, ומחלה בכתובתה ובמזונות וכסות ימי הספירה בשביל שיגרשנה, ונשאר לה עשרה קרוש עד שירויח בידו הב"ה. והיה זה ביום ב' כ' טבת בפ"ט (לשטרות - תקל"ח - 1778).