גרשי, פנחס בן יוסף

ר' פנחס בן יוסף גרשי העתיק בעיר סוד מצפון לצנעא, מקום מגורי משפחתי בתימן, את הלכות שחיטה לרמב"ם, בכ"ב באלול שנת תפ"א (1721). בכה"י ל"א דפים, ובשולי הדפים כתב פירושים להלכות הרמב"ם.

ההגהות הן שלו, שכן לעתים הוא חותם את שמו בסוף ההגהה "אני הדל והנקל פנחס בן..." (דף 13ב'). להלן מספר הגהות:

בדף 6א' בהקשר לפרק שלישי בהלכות שחיטה הוא מתרגם לערבית מונחים בהקשר לשהייה, חלדה וכדומה, בדף 18א' כתוב בהגהה: "צדוק וביתות הם תלמידי אנטיגנוס איש סוכו עיין במשנה מסכת ידים. ישנה לשחיטה הי' יתנופא מן קולא ישנא הכרת הטוב כמ"ש". בדף 24 ע"ב: "פ' בשני מקומות האמינה תורה בעד אחד, בסוטה שלא תשתה ובעגלה שלא תיערף. סוטה דכתי' ועד אין בה, האם יש לה עד לא תשתה. ובעגלה שנ' לא נודע מי הכהו, האם נודע מ' הכהו לא תיערף, ומד"ס עד א' נאמן".

בקולופון בסוף הלכות שחיטה כתוב: "

נבצעה זאת בע"ה בכ"ב יומין לחודש אלול שנת בל"ב שנין לשטרי (תפ"א - 1721) במאתא אלסוד בעל בריכתא דמיא בריכתא חסן. וכתיבתו קל הקלים עפר אבק כל סופרים פנחס בן יוסף נע"ג בא"מ... אלגרשי מן... על שם החבר הטוב והוא... בן אברהם נע"ג".