צנעא, תרכ"ט (1869)-תל אביב תשי"ט (1959). תלמיד אביו ר' אהרן הכהן, אך עיקר לימודו מפי ר' יחיא קאפח. בצעירותו למד מפי ר' יוסף בן שלום קורח ובנו ר' חיים. רב בית הכנסת בית אלשרעבי. נתפרסם בחוגי הלמדנים כחכם מופלג ועסקן מפולפל כאחת.
רב ודיין. צנעא, תר"ה-תרצ"ד (1845-1934). תלמיד חכמים צנוע ואציל, מתלמידיו המובהקים של ר' חיים קורח. ראש בית הכנסת בית אלשרעבי וקיים שיעורי תורה למכביר: תלמוד, רמב"ם ושולחן ערוך.
1898-1967. נולד בסדה שבתימן למשפחה מכובדת בעלת בית אריגה. למד תורה מילדותו מפי רבני המקום ואחר כך מפי רבני ד'מאר וצנעא, שם הוסמך על ידי הרב הראשי יחיא יצחק הלוי. עלה ארצה ב-1920 עם בני משפחתו והתגורר בנס ציונה.
רב ודיין, מגדולי חכמי צנעא במאה ה-19. נולד בצנעא בתקמ"ז ונפטר בתרכ"ז (1787-1867). מתקצ"ד (1834) לערך שימש בבית דינו של ר' יוסף קארה ולאחר פטירתו כיהן בבית דינו של בנו ר' שלמה. ראש בית הכנסת בית אלכסאר.
מחכמי דרום תימן. חי ופעל בצובירה במאות ה-16-17. נודע בספרו 'סגולת (או: שארית) ישראל', פירוש ל'מדרש הגדול' והשלמתו במובאות מספרות ימי הביניים, הפילוסופיה והקבלה. מציין כי ב-1619 מתו כמעט כל חכמי מקומו והוא נותר עם רבו ר' ישראל בן נח.
מקובל. חי בדאיאן בראשית המאה ה-17. רבו של ר"י ונה. ספרו 'לחם שלמה' נכתב ב-1635 כהשלמה לספר 'סגולות' למקובל ר' שלום קרח (מהדורת מ' חלמיש, רמת גן). ונה מוסר בשמו שאסור לשנות מטבע הברכות בתפילות, "אבל שאר סידור הברכות והתפילות יש לו להוסיף ולגרוע".
1920-1991. נולד במעזבה שבתימן. אביו נפטר בילדותו והמשפחה נאלצה לעקור לעדן, שם עבד כמשרת במשפחה יהודית ולמד בנאות, מקצוע שראה בו ברכה. עם פתיחת מחנה גאולה ב-1946 צורף לסגל המורים ונבחר ליושב ראש מועצת הפליטים. עלה ארצה ב-1949 והתיישב ברמלה.
מחנך ואיש ציבור. נולד בשרף שבתימן ב-1902 ונפטר בתל אביב ב-1990. עלה ארצה ב-1909. מראשי יהדות תימן בישראל. מן החותמים על מגילת העצמאות כנציג התאחדות התימנים. ב-1925 סיים לימודיו בסמינר למורים "המזרחי".
