הכל

שירת תימן

באתר "הזמנה לפיוט"

ענק לחזה

ענק זה הוא מהחשובים בתכשיטי הנשים היהודיות והמוסלמיות בצפון תימן ובמזרחה. אוסף האגודה כולל מספר גדול של ענקים מטיפוס זה, המציגים גיוון אופייני לאמנות העממית. זה ניכר באיכויות החומר והעבודה, בגודל הענק ובמוטיבים המעטרים את חלקיו.

ענק

ענקים אלה פרוסים על בטנת אריג פרחוני, למנוע אובדן תליונים הענק, להבטיח פריסה של הענק והצנעת הצוואר, וכן תחושה נעימה במגע עם העור. בחירת אריג הבטנה מבטא גם את טעמה האישי של העונדת. אולי גם בכדי לעקוף את האיסור ללבוש אריג פרחוני, שכן בצנעא, אפיין מוסלמיות, והיה אסורה על היהודיות.

יוקרתו של הענק נמדדה באיכות הכסף והעבודה וכן בגודלו. ענקים אלה צנועים יחסית, שכן תליוני האורך יצרו רק שתי שורות אופקיות (השוו פריט 11.AHT.06).

 

מהו חינוך? המחנך הראשון היה אברהם אבינו שעליו כתוב: "וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ" (בר' י"ד י"ד); רש"י: 'זה אליעזר שחנָכו למצוות'. א"כ המחנך הוא מי שמכשיר את החניך לקראת ייעודו האנושי, או לאומנות שהוא עתיד לעמוד בה. השרש חנ"ך פירושו: התחלה, ראשוניות והתחדשות; וכמו החניכיים והחך המשתתפים ראשונה בטחינה ובטעימה, כך בחינוך, המחנך - תפקידו להכניס מזון רוחני לנשמת החניך, ותמיד שיהיה בו מן החידוש, מעין ''טעמוּ וראו כי טוב''.

צביה  בר -אברבנאל  בעלת  אות האקדמיה  לשנת  2010  מטעם אוניברסיטת "יורק" על  עבודת  המחקר  בנושא "פולקלור  מול  תקשורת" המבטאת  את  מורשת האמנות  בתרבות  יהדות - תימן.צביה בר  ינקה  את שורשי  מזמורי  אביה  ואת שירתה  של   אמהּ  כבר  בתקופה  בה  בלטה  מנהיגותה  כרועת  צאן.

ציפורה עורקבי, ילידת רדאע שבתימן, עוסקת מזה שנים רבות בשימור מסורת שירת נשי תימן. שירה זו אשר ליוותה את האישה בתימן בכל אורחות חייה, היא אוצר בלום האוצר בתוכו פניני חכמה רבים ומעטות הן הנשים המשמרות עדיין מסורת נפלאה זו.

בצעירותה למדה ציפורה בבית הספר העממי בכפר חב"ד והמשיכה ללמוד בסמינר למורות במקום. ציפורה הצטיינה בלימודי המתמטיקה ובכיתה י' בעוד חברותיה ממשיכות ללמוד, נשלחה ציפורה ללמד צעירים תימנים במושב אחיעזר. במשך שנתיים נסעה ציפורה עם מורות בכירות למושב ולימדה את הנערים מתמטיקה.

זכריה שמחי או כפי שאהבנו לכנותו "זאקי",  היה, ילד שובב של השכונה, מרדן, מנהיג שכונתי וככזה, השפיע על ילדי השכונה שבה גדלתי, השכונה הצפונית בראש העין - שיכון א'.

  1. מ"א א' – "והנה עומד על היאור" – ליאור ישנם עוד שני שמות: נילוס ו‑‑‑‑‑.
  2. מ"א ב' – "שבע פרות" – בעל הטורים עונה על השאלה מדוע פרעה חלם דווקא על פרות; ועונה, כי מצרים דומה ל‑‑‑‑‑ ‑‑‑‑‑ (ירמ' מ"ו כ').
  3. מ"א י"ב – "תשמע חלום לפתור אותו" + מ"ב כ"ג – "כי שומע יוסף" – מה פירוש הפועל 'לשמוע' בשני הפסוקים?
  4. מ"א נ"ב - "כי הפרני א-להים בארץ עניי" – שורש פר"ה חוזר ומופיע במשפחת יוסף: אחד הבנים נקרא ‑‑‑‑‑; יעקב אביו ברכו: "בן ‑‑‑‑‑; אמו רחל נקברה ב‑‑‑‑‑.
  5. מ"א מ"ב – "ויסר את טבעתו" – על מה מעידה נתינת הטבעת?

מעשה ביהודי עשיר שהיה לו בן יחיד, עלם חכם ונבון שלמד בבית מדרש. ולאיש היה חבר אהוב שגר בעיר אחרת. ונוהג היה העשיר להתארח אצל חברו לעתים קרובות. באחד מביקוריו ראה החבר כי ידידו העשיר חולה, ומחלתו אנושה. ראה העשיר כי ימיו ספורים, קרא אליו את חברו האהוב, הפקיד בידיו את כספו, ואמר לו: "אם לאחר מותי יבוא עלם צעיר ויעשה לעיניך שלושה דברי חכמה, תדע כי בני הוא, ולו תתן את כל רכושי".

ענק לצוואר

בגירסה זו של ענק הלבה תליוני האורך מחוברים זה לזה בחוליות כסף (השוו לפריט 11.AHT.06), כמו בלבה המוסלמית הצנעאנית, ויוצרים רשת סבוכה המכסה את הצוואר ומבטיחה את הצנעתו.

מאפיין ייחודי נוסף הוא השילוב בין חלקי כסף מוזהבים (ריבועים ורוזטות) לחרוזים וחוליות מכסף. שילוב דומה מוכר מענק המענקה ומנטיפות השעורה (אקראט שעיריאת) של הברדס (קרקוש) של האישה היהודייה מצנעא. 

עמודים

Subscribe to הכל