חודש תשרי הוא חודש של התחלות חדשות. (מקורו במילה האכדית תשריתו- התחלה). בספר מלכים הוא נקרא ירח האיתנים (מלכים א' פרק ח'). הסיבה לשם איתנים- הנהרות מתחילים לעלות על גדותיהם בחודש זה. מאמר זה נכתב כאשר איתני הטבע בדמות סופות ההוריקן מתקרבות לפלורידה בארה"ב לאחר שגרמו נזקים כבדים ואבדן בנפש באיים הקריביים. ימי תשרי הם ימים של חשבון נפש. ימים של סליחות וחזרה בתשובה.
חודש אלול, האחרון בחודשי השנה, הוא חודש בו מסכמים את השנה החולפת ומתכוננים לקבל את פני השנה החדשה. בחודש זה אנו אמורים לקיים דיאלוג פנימי, כאשר היהדות מדגישה בחודש זה את הדיאלוג בין עם ישראל לבין הקב"ה. "שובו אלי ואשובה אליכם" (מלאכי ג,ז). רעיון התשובה הוא הרעיון המרכזי בחודש זה ובימים הראשונים של חודש תשרי.
בעולם הקדום כמו גם ברפואה המסורתית בימינו היה שימוש בתרופות ממוצא מינרולוגי הודות לתכונות הכימיות הקיימים בהם. בנוסף רווח השימוש באבני חן הודות לסגולות שייחסו להם. הד לכך נמצא למשל, במדרש הבא: "רבי שמעון בן יוחי אומר: אבן טובה היתה תלויה בצוארו של אברהם אבינו, שכל חולה הרואה אותו מיד מתרפא"[1] היחס של חז"ל לסגולות של אבני חן נבחן באופן מעשי בהיבט ההלכתי בסוגיית "אבן התקומה". חכמי התלמוד הכירו בכוחה של אבן זו לשמור על ההריון של אישה שלא תפיל. לפיכך התירו לאישה לצאת בה אף בשבת.
בתקופת המשנה היו מוחזקים בבקיאות בכל המצוות שקשורות לתפילין, ואין ספק שגם קיימוה, כפי שכתב הרמב"ם בפירושו למשנה שישנם מצוות שהן כ"כ מפורסמות שאין סיבה אפילו לפרטן.
אמנם, בגמרא על מסכת שבת מובאים דבריו של רבי שמעון בן אלעזר, שכן היה רפיון במצות תפילין, ולא מסרו עצמם ואת נפשם עליה, וז"ל:
אמנם, בגמרא על מסכת שבת מובאים דבריו של רבי שמעון בן אלעזר, שכן היה רפיון במצות תפילין, ולא מסרו עצמם ואת נפשם עליה, וז"ל:
