הכל

כחלאני, זכריה בן אהרן

ר' זכריה בן מרי אהרן כחלאני נולד בישוב מד'אב שבמחוז צ'וראן בדרום תימן בשנת תרמ"ד (1884). בשנת תרס"ב (1902) עלה לארץ עם אביו, מרי אהרן, רב הקהילה של הישוב מד'אב לארץ (ע"ע קודם), והגיעו למושבה פתח תקוה. ר' זכריה לא אהב את השררה שברבנות, ועסק בצרכי ציבור. לאחר מאורעות שנת תרפ"ט עבר עם אביו לת"א, וכעבור שנים חזר לפ"ת.

מצבו הכלכלי היה טוב. היה קבלן בניין ועסק במסחר, ובבעלותו היו אדמות ופרדסים בשעריה, בכפר סירקין ועוד. הערבים שחיו אז בפג'ה עיבדו את שדותיו. הבריטים החרימו את אדמותיו בכפר סירקין כדי לבנות שדה תעופה צבאי. רק לאחר הקמת המדינה קיבל פיצוי עבור אדמותיו במקום אחר.

כחלאני, זכריה בן בניה

ר' זכריה בן בניה כחלאני העתיק את הספר מנורת המאור לר' יצחק אבוהב הספרדי בעיר צנעא בשנת תפ"ג (1722).

בכה"י רס"ד דפים. תחילת ההקדמה לספר חסרה. כה"י נעתק במימון ר' יוסף בן אברהם הלוי. מדף רסד, ב' ליקוטים שונים.

בקולופון כתוב:

"ותהי השלמתו... כסלו שנת בל"ד לשטרי (תפ"ג - 1722) במאתא קא ביר אלעזב... והכותב... זכריה בן בניה בן שלום יצ"ו הידוע... כחלאני... ונכתבה על שם... יוסף בן אברהם בן יוסף בן שלום בן זכריה הלוי".

כֻּחְלַאנִי?, יוסף

מרי יוסף כחלאני(?) היה חכם בעיר כחלאן מצפון מערב לצנעא בשנת תרי"ט (1859), שנה בה ביקר ר' יעקב ספיר בתימן. לא ידוע האם היה ממנהיגי הקהילה היהודית או לא. ספיר כותב, כי התגורר ברחוב התחתון בעיר והתארח אצלו בשבת, וכי אחד ממשפחתו לווהו לעיר.

בשנה זו היו בעיר כשבעים בתי אב ושני בתי כנסת, הקטן נוסד לאחר מחלוקת שהתגלתה בתוך הקהילה, עקב שני שוחטים מהקהילה שנפסלו ע"י חברי בית הדין בצנעא. ספיר סירב להכשיר את השוחטים שנפסלו, וכיבד את החלטת בי"ד צנעא, ובמוצאי שבת הצליח להשכין שלום בקהילה.

אולי הוא העתיק את ספר השיעורין (ע"ע הבא).

כֻּחְלַאנִי, יוסף

מרי יוסף כחלאני כתב חיבור בשם ספר שיעורין, עפ"י הערכה במאה הי"ט. לא ידוע זמנו המדויק ומקומו, ואולי הוא מרי יוסף המוזכר בדברי ר"י ספיר, כי התארח אצלו בעיר כחלאן בשנת תרי"ט (1859). החיבור הוא בן שמונה דפים ועוסק במידות ומשקולות.

להלן חלק מהקדמתו:

כ'לף

מרי כלף היה חכם בתימן במאה העשירית. לא ידוע מקומו.

הוא ידוע מתוך מסמכי הגניזה, שם מסופר כי אחד הגאונים "מהישיבה הגדולה" פומבדיתא? פונה "אל רב כלף מן ימן", ומזכיר לו שאביו של רב כלף היה "ראש הקהל", ומבקש ממנו שיפעל למען סיוע בארגון התרומות לישיבה, ושם כתוב:

"ותדבר טובות על אודות ישיבתנו... באשר היו המשלחות (=של כסף) באות מבני מקומך (אל שער הישיבה על יד) שר שלום אלוף בן מרי יצחק נוחו עדן והשופט אחריו... (שהזכירו) רוחב לב בני מקומך והתנדבו לישיבה... לפני אדו' גאון אבינו נוחו עדן נדבות רבות ממעונו".

כ'לף, דוד

מרי דוד כלף היה חכם או דיין בבי"ד של הישוב חמיאר שבמחוז שרעב, בשנת תס"ח (1708), בראשות מרי שמעון בן המשורר הלאומי מרי שלום שבזי.

הוא חתום רביעי על שטר פסק דין העוסק במכירת כתב יד ביום רביעי, ד' באב בי"ט לשטרות (תס"ח - 1708). על פסק הדין חתומים שמונה חכמים: מרי שמעון שבזי בן המשורר הלאומי, מרי יעקב בן שלמה, מרי משה בן שמואל, מרי דוד כ'לף, מרי יוסף חובישי, מרי משה אברהם, מרי יוסף החמיארי ומרי אברהם בן סעדיה יחיא.

יתכן ומדובר בשני הרכבים של בי"ד מישובים שונים, ויתכן כי מדובר בהרכב בית דין, ובנוסף חתמו גם מנהיגי הקהילה.

כ'לף, יהודה

מרי יהודה כלף היה חכם במרכז תימן במאה הי"ט ואולי אף בצנעא. הוא ידוע מתוך ספרו של מרי דוד בן שלום ג'מאל-גמליאל, אשר חי בצנעא באמצע המאה הי"ט, וכתב חיבורים שונים כמו חפץ דוד ועוד. בחיבוריו הוא מזכיר רבים מחכמי תימן בני דורו וביניהם הוא מזכיר את "מכ"י יהודה כלאף נ"ע", וכן "ליקוטי".

משמע, שמרי יהודה כלף כתב חיבור כלשהו העוסק, כנראה, בליקוטים לתורה, וכי נפטר בזמן שמרי דוד גמליאל כתב את חיבורו. התאריכים המוזכרים בספרו של ר"ד גמליאל הן תקצ"ה-תרי"ז (1835-1857). סביר מאוד שמרי יהודה כלף נפטר לפני שנת תרי"ז (1857).

כ'לף בן יצחק

בקטעי הגניזה נשתמרו שתי אגרות, ומהן ניתן להסיק, כי מרי כלף-חלפון בן יצחק מעדן, היה תורם קבוע לישיבות הגאונים וישיבות במצרים בשנת ד'תתצ"ב (1132). הוא שלח תבלינים ומתנות יקרות באופן קבוע, ובתמורה שלח לו מכתב תודה סופר וחזן הישיבה במצרים, ר' חלפון בן מנשה הלוי אבן אלקטאיף. ממכתב גניזה זה ניתן להסיק, כי גם אביו, ר' יצחק, היה תורם קבוע לישיבות, והיה עדיין בן החיים בשנת ד'תתצ"ב (1132).

הוא מכונה בכינויי החיבה "חמדת הקהילות", "הדר התלמידים", ובן ראש הישיבה שבמצרים מציין, כי הוא לא רק תורם קבוע אלא גם יודע ספר.

כ'לף, סעדיה

ר' סעדיה כלף היה נשיא וראש הקהילה היהודית בקרית אלקאבל מצפון לצנעא בשנת תרע"א (1911).

הוא ידוע מתוך דברי שליח העלייה יבניאלי, אשר סייר בתימן בשנה זו. הוא כותב ביומניו, כי בקרית אלקאבל, ישוב אליו ברחו רבים מיהודי צנעא בגזירות הקשות, הייתה מחלוקת בין נשיא הקהילה, ר' סעדיה כלף, לבין רב הקהילה מרי סעדיה קאפח.

עמודים

Subscribe to הכל