הכל

מרי יעקב בן שלמה היה דיין בבי"ד של הישוב חמיאר שבמחוז שרעב בשנת תס"ח (1708), בראשות מרי שמעון שבזי, בנו של המשורר הלאומי, מרי שלום שבזי. שימש דיין שני בהרכב.

הוא ידוע לי מחתימתו על פסק דין של בי"ד חמיאר, המאשר לאפוטרופוס של יתומים למכור כתב יד של העתקת פירוש רבינו בחיי לתורה אשר שיעבד אביהם לצורך חובו. מכירת כה"י נעשתה ביום רביעי, ד' באב בי"ט לשטרות (תס"ח - 1708). חתומים הדיינים עפ"י סדר זה: "שמעון שבזי (ראב"ד), יעקב בן שלמה, משה בן שמואל, ודוד כלף, ויוסף חובישי ומשה אברהם, ויוסף החמיארי, ואברהם בן סעדיה יחיא, ושלום".

מרי יעקב שמעון היה חבר בועד הרבנים של מועצת מחנה העולים גאולה שליד עדן סמוך לעלייה הגדולה לארץ. עפ"י פעילותם וחשיבותם הוא מוזכר מספר ט"ז מתוך י"ז חברי מועצת המחנה, כאשר בראש מועצת המחנה עמדו מרי נסים טיירי ומרי חיים סנואני, גדול חכמי דרום תימן בדור העלייה.

הוא הושלך לכלא עם כל י"ז הרבנים בברוטליות ע"י מנהלת המחנה, אשר רצתה לשבור את המסורת היהודית והצניעות במחנה. כאשר הרבנים התנגדו לכך, העלילה עליהם עלילות, התנכלה להם, ואף העמידה אותם למשפט בשיתוף עם השלטון הבריטי בעדן.

מרי סעדיה בן דוד יעקבי חיבר קונטרס העוסק בהלכות שחיטה וטרפיות בשנת תרי"ט (1859). לא ידוע מקומו, ונראה, כי חי במרכז תימן. הוא כנראה אביו של ר' דוד בן סעדיה יעקבי (ע"ע קודם).

חיבורו נקרא @44"מחזק בדק"@55 או @44"בדק המזבח"@55. מקורות החיבור: רמב"ם ומהרי"ץ. סימן ההקדמה סעדיה דוד יעקובי. הספר בכתובים ועדיין לא התפרסם.

להלן קטע מהקדמתו:

ר' יפת היה נגיד בישוב נגד מריח באמצע המאה הט"ו. הוא ידוע לי מתוך קולופון של משנה אשר נכתב בישוב נגד מריח בשנת רמ"ו (1486).

כתב היד הוא משנה סדר זרעים עם פירוש המשניות לרמב"ם, אשר העתיק ר' שלמה בן בניה הלוי במימון ר' סעדיה בן הנגיד יפת. לא ידוע לי שם אביו ומשפחתו, אם היה לו שם משפחה.

תיאור מפורט יותר של כתב היד ראה ערך: לוי, שלמה בן בניה.

בקולופון כתוב: