גיאת, אהרן בן יהודה

מרי אהרן בן יהודה גיאת היה מחכמי העיר צנעא במחצית הראשונה של המאה הי"ט. הוא נולד, כנראה, בצנעא במחצית השנייה של המאה הי"ח. הוא ידוע לי ממספר מקורות: הוא חתום עם חכמי העיר צנעא על פסק דין בעניין ירושת שני אחים שניהלו מאבק ממושך משנת תקע"ג (1812) ועד לשנת תקצ"ב (1832). הדיון התנהל בין בית דין עדן ששם החל הדיון ובין בי"ד צנעא. הוא חתום לאחר הדיינים מרי דוד צאלח, מרי יחיא אביץ' ומרי אברהם ערשי, ולכן מסתבר, כי לא היה דיין אלא חכם ידוע או מחכמי הישיבה הכללית בצנעא, למרות שפעילותה הייתה בעיקר במחצית השנייה של המאה הי"ט.

הוא חתום גם על אחת האגרות בויכוח בצנעא בנושא ברכת המוציא בהסיבת רבים, דהיינו, האם בכל שולחן יש לברך או מספיק שאחד יברך לכל המסובים. אגרת זו נכתבה, כנראה, במחצית הראשונה של המאה הי"ט.

הוא מוזכר בפעם השלישית בספרו של מרי דוד בן שלום ג'מל-גמליאל - חפץ דוד - ספר שהוא ליקוטים לתורה, ובו מרבה מרי דוד להביא פירושים ושמועות מחכמי תימן מצנעא ומהאזור. הספר חובר במחצית הראשונה של המאה הי"ט.

ניתן להסיק כי עיקר פעילותו הייתה בצנעא במחצית הראשונה של המאה הי"ט.

לא ידוע מתי נפטר.