בלוג יהדות חברה וקהילה

א. תפילין של ראש מקומראן

תפילין של ראש שנתגלו במערות קומראן ליד ים המלח. יגָּאל ידין – פרופסור לארכיאולוגיה, רמטכ"ל וסגן ר"מ – עמד בראש המשלחת למערות מדבר יהודה שחשפה את אגרות בר כוכבא, והוא שקנה תפילין אלו מסוחר עתיקות בשנת 1968. זאת היתה הפעם הראשונה שנמצאו יריעות בתוך ה'קציצות', כשהיריעות כרוכות בשער עזים. ב'קציצה' היו ארבעה בתים שנוצרו ע"י שקעים, ושלושת החריצים הניצבים לתפר ה'מעבורת' (התיתורא) יוצרים צורת שי"ן, כפי שאומר אביי: "שי"ן של תפילין הלכה למשה מסיני" (שבת כ"ח ע"ב). חומר היריעות הוא קלף עדין והפרשיות כתובות בדיו שחורה ובאותיות זעירות. מקטעי התפילין שנמצאו ניתן ללמוד לא רק על תוכן הפרשיות וסדרן אלא אף על כמה שינויי נוסח. השוואת סדר הפרשיות מעלה שביסודו הוא מבוסס על זו של שיטת רש"י, דהיינו:קדש לי כל בכור, והיה כי יביאך, שמע ישראל, והיה אם שמוע; ואולם הפרשיות 'שמע ישראל' 'והיה אם שמוע' נתחלפו זו בזו (אביי פוסלן). עניין רב עוררה העובדה שנכללו בהן גם עשרת הדברות, וזה מזכיר את הדיון בירושלמי, ברכות פ"א: 'בדין שיהיו קורין עשרת הדברות בכל יום, ומפני מה אין קוראין אותן? מפני טינת המינים שלא יהו אומרין אלו לבדן ניתנו למשה בסיני'. מכאן ניתן להסיק כי בזמן קדום אכן נכללו עשרת הדברות בתפילין, אלא שלימים הוצאו ממנו בגלל 'המינים והמלשינים'. כמו כן נמצאו תפילין שכללו קטעים נוספים אחרים מהתורה, אך מן המאה השנייה כבר שררה אחידות באשר לפרשיות ולסדרן עד למחלוקת בין שיטת רש"י לבין שיטת נכדו, רבנו תם, במאה ה-12.

ב. סיפורו של פרופ' יגָּאל ידין על התפילין מקומראן

אחרי מלחמת ששת הימים רכשתי מסוחר עתיקות עבור היכל הספר, דבר שנתברר אחר כך שהוא קופסת תפילין ובה כל 4 הפרשיות. התפילין הקדומות שבידינו מימי בית שני היו כתובות בידי סופר סת"ם בכתב זעיר ביותר ונתעוררו בעיות מסוימות שצריך היה לאמתן במעבדה שרק למשטרת ישראל כמותה. יום אחד נסעתי ברכבת מירושלים לתל-אביב לאותה מעבדה ובכיסי תצלומי תפילין אלו שאיש מזולתי לא ראה אותם; כשעברנו את כפר חב"ד עלו כמה אברכים לרכבת, ואחד מהם ניגש אלי והפציר בי להניח תפילין. סירבתי, אך משנוכחתי כי מבטאו העברי זר , שאלתיו מנין עלה והשיב לי שזה לא מכבר עלה מברית המועצות.

שאלתיו: "ובברית המועצות הנחת תפילין"?

אמר לי: "כל ימי מאז הגעתי למצוות הנחתי תפילין".

כששמעתי כך אמרתי לו: "אם אתה בברית המועצות קיימת את המצווה הזו לא אסרב גם אני" – והנחתי תפילין.

בתל אביב לפני רדתי מהרכבת ניגשה אלי אישה ואמרה לי: "פרופסור ידין, אני שמחה שנענית לבקשתו של אותו אברך שלמעשה לא הכירך. בני מחסידי חב"ד נפל לא מזמן בתעלת סואץ. לדבריה היה בנה החב"דניק היחיד בין הצנחנים. "לפני מותו", סיפרה, "ביקרוהו אנשי פלוגתו ושאלוהו לרצונו. אמר להם: הניחו תפילין. במשך הנסיעה ראיתי בעיני רוחי כאילו אף אתה הצטרפת לבקשתו".

אני מודה שלא יכולתי לעצור בעד דמעותיי. באותו רגע אמרתי לה: "איזה צרוף מקרים מופלא! בכיסי תצלומי התפילין הקדומים ביותר שבידינו, ולא אוכל לעשות עמך חסד גדול יותר מאשר להראותן לך ברגע זה".