בלוג יהדות חברה וקהילה

ההפטרה היא קטע מספרי הנביאים שנהוג לקרוא לאחר סיום הקריאה בתורה בשבתות, במועדי ישראל, ואף בתעניות ציבור במנחה.

א. מה הם הטעמים לקריאת ההפטרה?

1. מסביר ר' דוד בן יוסף אבו דרהם: לפי שגזרו על ישראל שלא יקראו בתורה ( גזרות אנטיוכוס בימי החשמונאים), וכדי לעקוף את הגזרה קראו פרשה אחת מן הנביאים שעניינה דומה למה שכתוב בפרשה של אותה השבת, "והיא נקראת 'הפטרה' לפי שהיו נפטרין בה מקריאת התורה''; דוגמאות: א. בשבת בראשית קוראים מישעיה מ"ב: "כֹּה אָמַר הָאֵ-ל ה' בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם וְנוֹטֵיהֶם רֹקַע הָאָרֶץ" – ההפטרה מפתחת את רעיון היסוד של בריאת העולם, והופכת את המסופר לפעולה מתמדת, ומכאן הכניסו חז"ל לתפילת 'יוצר' את: 'המחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית'. ב. בשבת 'שירה' – פרשת 'בשלח' – מפטירים ג"כ בשירה – 'שירת דבורה' בשופטים ה' ג. הפטרת 'בהר' היא מירמיהו מ"ב, באשר היא מספרת על גאולת קרקע על ידי קרוב משפחה של ירמיהו – וזה ממחיש את קיומה של המצווה האמורה בפרשה: " כִּי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ וּבָא גֹאֲלוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו וְגָאַל אֵת מִמְכַּר אָחִיו" (ויקרא כ"ה כ"ה). ד. לפעמים ישנה חריגה – וההפטרה היא 'מעניינא דיומא'; למשל: ההפטרות של שלושת השבועות שבין י"ז בתמוז לט' באב, או 'שבע דנחמתא', וכן חגים וראשי חודשים.

2. ישנה סברה, כי התַקנה לקריאת ההפטרה כוּוְנה כנגד השומרונים שכפרו בדברי הנביאים, וטענו שרק התורה וספר יהושע מקודשים ושאר ספרי הנביאים לא נכתבו ברוח הקודש; וכך כדי לחזק בלב המוני ישראל את האמונה בקדושת ספרי הנביאים התקינו לקרוא בהם מיד לאחר הקריאה בתורה, ללמדנו שדברי הנביאים אמת כמו התורה עצמה.

3. סברה אחרת מעלה אפשרות שע"י קריאת ההפטרה בצמוד לתורה יצא העם ידי חובת לימוד המקרא; ובשבתות כשהעם חופשי, הקדישו יותר זמן ללימוד המקרא, וכאשר היו גזרות נגד לימוד התורה הסתכנו היהודים ולמדו מינימום 21 פסוקים (3 פסוקים כפול 7 'עליות') מן הנביאים לאחר קריאת התורה, ובכך היו פטורים מלימוד הנביאים. וזֵכר לכך, שכאשר רבתה העניות בישראל, והעם היה עסוק בענייני פרנסה והניח בצד את לימוד הנביאים – קבעו חז"ל שיש לקרוא שני פסוקים מהנביאים בכל יום, והם: "וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל וּלְשָׁבֵי פֶשַׁע בְּיַעֲקֹב נְאֻם ה' וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי אוֹתָם אָמַר ה'... " (יש' נ"ט כ'-כ"א).

ב. מה פירוש 'הפטרה'?

ראינו לעיל שאבו דרהם מסביר 'לפי שהיו נפטרין בה מקריאת התורה'. רבנו תם מביא הסבר יפה: כיוון שנפתח ס"ת אסור לספר (לדבר!) אפילו בדבר הלכה, ולאחר קריאת התורה הותרו לפתוח ולדבר, מלשון "יפטירו שפה" (תה' כ"ב ח'), ומלשון "פטר רחם" (הבכור פותח את הרחם). ויש אומרים ששורש 'פטר' - הוראתו כמו "אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן" – מלשון לסלק את הדבר ולסיימו; ולדידנו – אחרי שקראו את ההפטרה נסתלקו מתפילת יוצר של שחרית ומתחילים מוסף. יש המסבירים את המלה עפ"י הארמית: 'הפטרה' מתורגמת – אשלמתא – ז"א שהקריאה בנביאים היא ההשלמה של הקריאה בתורה .

ג. מדוע ישנן שבע ברכות בקריאת ההפטרה?

מדוע הרבו לפאר את ההפטרה בברכות מרובות יותר מקריאת התורה עצמה , לתורה שתי ברכות ואילו להפטרה שבע? הרב פישמן מימון סובר, מכיוון שההפטרה היתה מכוונת נגד השומרונים שכפרו בדברי הנביאים, לכן פותחים ב "אשר בחר בנביאים...הנאמנים באמת", ומסיימים: "על התורה...ועל הנביאים" – וזאת כדי לאשש שדברי הנביאים קדושים כמו התורה, ולא כסברת השומרונים. שאלה נוספת – מדוע הוכנסו שתי ברכות מיוחדות על ציון ועל מלכות בית דוד, ומה הקשר שלהן להפטרה בנביאים? נראה שגם זה בא כנגד השומרונים: כדי להבליט ולהזכיר את אמונתנו בקדושת ציון וי"ם ובמלכות בית דוד, וזאת בניגוד לשומרונים שבחרו את שכם והר גריזים במקום י"ם והר הבית; כמו כן כפרו השומרונים בבחירת בית דוד, ותלו את תקוותם המשיחית בבית אפרים. אם כן – תכלית הברכות להפריך את דעתם של השומרונים ולטעת בקרב ישראל את קדושת הנביאים, י"ם ומלכות בית דוד. באשר לריבוי הברכות: שבע הברכות באות כנגד שבעה עולים. הסברה היא שסדר התפילה הותקן בהתאם לסדרים בבית המקדש. ובמקדש – בסוף העבודה היה הכוהן הגדול מברך את הכוהנים ואת הקהל קודם שהיו נפטרים לבתיהם, ואומר: "על התורה ועל העבודה ועל ההודאה ועל מחילת העוון ועל המקדש" וכו', והיה פוטר את העם ללכת אל בתיהם בדברי עידוד ותקווה. יוצא ששבע הברכות של ההפטרה בימינו הן כנגד הברכות שהיה הכוהן הגדול מברך את העם, ונגד שבע העליות לתורה.

ד. שמשון כמקשר ההפטרה לפרשתנו

הפטרת 'נשא' היא משופטים י"ג, והקשר גלוי לעין – עניין הנזירות בפרשה: "לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר לַה' " (ו' ב'); ובהפטרה נזירותו של שמשון: "כִּי נְזִיר אֱ-לֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר מִן הַבָּטֶן". נזיר רגיל נזהר משלשה דברים: א. שלא ישתה משקה משכר וכו'. ב. שלא יתגלח ג. שלא ייטמא למת. חז"ל מעירים שהנזירות היא יפה לשמשון. אדם בעל ממדים ובעל תכונות גופניות ורוחניות כשמשון, זקוק לאיזונים, ואיסורי נזירות מהווים בְלמים כדי שכוחות הגוף לא ישתלטו עליהן. וכך כותב המדרש (ב"ר י' ט"ז): "גלוי היה לפני הקב"ה ששמשון יהיה הולך אחר עיניו, לפיכך הזירוֹ בנזיר שלא יהיה שותה יין לפי שהיין מביא לידי זימה, ומה בזמן שהיה נזיר הלך אחר עיניו, אילו היה שותה לא היתה לו תקנה לעולם מרוב שהיה רודף אחר זימה". הרמב"ם כותב: "שמשון לא היה נזיר גמור, שהרי לא נדר בנזיר אלא המלאך הפרישוֹ מן הטומאה. וכיצד היה דינו? – היה אסור ביין ואסור בתגלחת ומותר היה להיטמא למתים". לשמשון היה מותר להיטמא למתים, כי משימתו היתה: "להושיע את ישראל מיד פלשתים" – תשועה שהיתה כרוכה בהֶרג ובחללים רבים.