בלוג יהדות חברה וקהילה

א. ז' י"ב – "ויבלע מטה אהרן את מטותם" – אומר מדרש תנחומא: נס גדול נעשה במטה; שאילו בלע תנין את התנינים, כך דרך התנינים לבלוע זה את זה, אלא (בְלָעם) אחר שנעשה מטה, דכתיב: "ויבלע מטה אהרן את מטותם". ומוסיף הראב"ע בשם ר' ישועה 'כי אחרי ששב (שהפך ל..) מטה, בלע מטותם, וזה פלא גדול'. וכוונת פירושים אלה, שאם היה כתוב 'ויבלע תנין אהרן את תניניהם', היה זה נחשב לנס 'רגיל', ואולם מתוך זה שכתוב, שהמטה בלע, מלמד שהתנין חזר ונעשה למטה, ואז בלע את מטות החרטומים, וזה 'נס בתוך נס והוא פלא גדול'. ומדגיש ספורנו, 'שֶׁיִּרְאוּ שֶׁהָאֵ-ל יִתְבָּרַךְ לְבַדּו הוּא הַנּותֵן נְשָׁמָה וָרוּחַ, וְלא הָיָה כחַ בַּחַרְטֻמִּים לָתֵת תְּנוּעָה בַּתַּנִּינִים'; ורומז הספורנו, שחכמתם של החרטומים יכולה ליצור רק תנינים מתים, לעומת חכמת ישראל, שהיא 'תורת חיים', מלאה תוכן ופנימיות, ככתוב: "וחיי עולם נטע בתוכנו". ושואל בעל הטורים, מדוע דווקא התנין נבחר להיות האות הראשון. ועונה, כי פרעה אמר על עצמו ''הַתַּנִּים הַגָּדוֹל הָרֹבֵץ בְּתוֹךְ יְאֹרָיו אֲשֶׁר אָמַר לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי'' (יחז' כ"ט ג'). ורמז לו, שכשם שהתנין חזר להיות עץ יבש, כך יחזור פרעה להיות עפר רימה ותולעה. (והאם זה לא נס בפני עצמו, שמשה נכנס למלתעות התנין ויצא חי?). מטה אהרן מופיע שוב במחלוקת קורח ועדתו; וגם שם – שאר המטות נשארו יבשים ומתים, ורק מטה אהרן היה חי, פורח ונושא פרי, ככתוב: "וְהִנֵּה פָּרַח מַטֵּה אַהֲרֹן לְבֵית לֵוִי וַיֹּצֵא פֶרַח וַיָּצֵץ צִיץ וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים"; לומר לך שרק מי שחש את עצמו כמטה ביד ה', יכול לקבל כח של חיוּת ופריחה, ויגיע לדרגה של 'בליעת' המטות היבשים והמתים, הן אם אלה מבנ"י, הן אם אלה מאומות העולם.

ב. ז' ג' – "ואני אקשה את לב פרעה" – כותב ה'שם משמואל' (ר' שמואל בורנשטיין, האדמו"ר מסוכטשוב, נפטר ב-1926): 'והטעם כי למען גאולת ישראל לא היה צריך לכל אלה. ואם פרעה יסרב לשלחם היה יכול לשלוח ברק אחד ולשרוף את מצרים, כמו שכתוב: "וָאַךְ אוֹתְךָ וְאֶת עַמְּךָ בַּדָּבֶר וַתִּכָּחֵד מִן הָאָרֶץ" (ט' ט"ו). אבל הכוונה שיתפרסם שמו הגדול והקדוש בעולם ע"י ריבוי המופתים אחרי סירובו של פרעה ואחר היבחנוֹ עשר פעמים (=המכות), הוא וכל חכמיו וכל חרטומיו, עד שלא נשאר שום ספק בכל העולם, ונתגלה ונתפרסם אשר ה' הוא הא-לוהים... ועל כן היתה הכוונה, שפרעה ומצרים יעשו תשובה ויכירו את מעשי ה', ויקבלו עול מלכותו עליהם, ויתנו לו כתר מלוכה כמו שיהיה בעתיד'.

ג. ח' ד' – "וַיִּקְרָא פַרְעֹה לְמשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר הַעְתִּירוּ אֶל ה' וְיָסֵר הַצְפַרְדְּעִים מִמֶּנִּי וּמֵעַמִּי" – העיר בעניין מכה זו ה'חפץ חיים': במכת הצפרדעים הועילה מיד תפילתו של משה להסיר את הצפרדעים, ככתוב: "וַיִּצְעַק משֶׁה אֶל ה' עַל דְּבַר הַצְפַרְדְּעִים אֲשֶׁר שָׂם לְפַרְעֹה: וַיַּעַשׂ ה' כִּדְבַר משֶׁה וַיָּמֻתוּ הַצְפַרְדְּעִים מִן הַבָּתִּים מִן הַחֲצֵרֹת וּמִן הַשָּׂדֹת" (ח' ח'-ט). לעומת זאת כשפגעו הנחשים השרפים בבנ"י בעוון לשון הרע, לא התפלל משה כדי להסיר פגע זה, אלא נצטווה: "עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף וְשִׂים אֹתוֹ עַל נֵס" – מה טעם ההבדל בין שני העניינים האלה? שואל ה'חפץ חיים'. ועונה, שלכל צרה מועילה תפילה, חוץ מחטא לשון הרע, שאין לו תקנה; ונוהגים באדם מידה כנגד מידה: מי שדן את חברו לכף זכות מרפאים אותו מן השמים, ואילו המספר לשון הרע מדקדקים עימו כחוט השערה, כי אין לך עבירה גדולה מזו.

ד. ז' כ"ג – " וַיִּפֶן פַּרְעֹה וַיָּבֹא אֶל בֵּיתוֹ וְלֹא שָׁת לִבּוֹ גַּם לָזֹאת" – שואל ה'משך חכמה' (מש"ך הוא ראשי תיבות של שמו: ר' מאיר שמחה הכהן, נפטר ב-1926), והלא היה הדם בכל ארץ מצרים, וכיצד חזר פרעה לביתו? אלא שמכת הדם לא פעלה בארמונו של פרעה. בנ"י, אומר המדרש, התעשרו במכה זו, כי מכרו מים זכים למצרים, אך משה, שגדל בתוך ביתו של פרעה כנסיך, 'שילם' לו, מתוך הכרת הטוב, בכך שלא נהפכו מימי הארמון לדם.

ה. "לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה'... וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם.. וְגָאַלְתִּי... וְלָקַחְתִּי..." (ו' ו').

על פסוקים אלה כתב הרב משה צבי נריה: שלשה דברים עשויים לחולל מהפכה ברוח האדם: א. זעזועים בעולם החיצוני. ב. פגישה עם אישיות גדולה. ג. הברקה א-לוהית פנימית. שלושה אלו נתגלו לישראל בתוך שעבוד מצרים, ובשלשה אלו נשתחררו ישראל מטומאת מצרים:

א) זעזועים חיצוניים – אותות ומופתים בשמים ובארץ – "לכן אמור לבני ישראל אני ה'". התגלות שם ה' שלא זכו לו האבות, היתה התגלות כללית לכל בית ישראל.

ב) אישיותם המושלמת של משה ואהרן – "הוא אהרן ומשה" – עם פירוט פרשת יוחסין המגלה את מעלתם הרוחנית של השלוחים ושורשיהם בקודש.

ג) התגלות א-לוהית פנימית – "המסות הגדולות אשר ראו עיניך והאותות והמופתים" מכוונים היו כולם להשפיע על ישראל מבחינה רוחנית, לא פחות מאשר היו מכוונים להשפיע על המצרים מבחינה רוחנית ומעשית גם יחד. המכות לא רק ללמד את פרעה באו, אלא ללמד את הכלל כולו – כלל ישראל באו ללמוד את תורת ההשגחה הא-לוהית.

ו. על מכת הברד כתבה פרו' נחמה ליבוביץ: מכת הברד, המהווה גם מעין נקודת שיא – הן מבחינת היותה השביעית בשורת המכות, ושבע הוא מספר המסמל ריבוי או שיא: הן מבחינת היותה כוללת צרות הרבה, "כי בפעם הזאת אני שולח את כל מגפותי אל לבך" – שונה ההתראה במכה זו מן ההתראות במכות הקודמות, שונה גם מבחינת אורכה, גם מבחינת אופייה: ואכן זו המכה הראשונה אשר הזיזה את פרעה מעמדתו העיקשת. זו הפעם הראשונה שפרעה, אשר פתח במלחמתו בה' במלים (ה', ב') "מי ה'… לא ידעתי את ה'", מרכין את ראשו ואומר: "חטאתי הפעם, ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים" (ט' כ"ז). מה גרם לכך? ראינו עד הנה שדברי ה' בפי שלוחיו לא השפיעו עליו (פרק ה'), שמופת הניתן לו – לא השפיע עליו (פרק ז', ח'-י"ג), שמכות, ייסורים וסבל לו ולעמו לא השפיעו: מה גרם לשוני הפעם? אמרו רבותינו (תנחומא ישן וארא כ'): בכל המכות לא אמר פרעה: "ה' הצדיק", אלא במכת ברד בלבד. ולמה? אדם שהוא מבקש להילחם עם חברו ולנצח אותו, פתאום הוא בא עליו והורגו ונוטל כל מה שיש לו, אבל הקב"ה אמר לפרעה: "ועתה שלח העֵז את מקנך…" – באותה שעה אמר פרעה, "ה' הצדיק", כי ראה כיצד רחמי ה' מתלווים לדין. ומוסיף הספורנו: כדי שתחזור בתשובה, כמו שנאמר (יחזקאל י"ח, ל"ב): "כִּי לֹא אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה וְהָשִׁיבוּ וִחְיוּ". ובכן תכליתן של המכות היא חינוכית: 'יֵדע את ה' מי שלא רצה לדעתו'.