בלוג יהדות חברה וקהילה

לאחר הוצאתו להורג של ר' שלום הלוי אלשיך ומשהתדרדרו היחסים בין היהודים לערבים לשפל המדרגה עד כדי בריחתם של היהודים מצנעא, או אז החליטו היהודים להשמיע את קול זעקתם לרחבי העולם היהודי. יהודי צנעא נעזרו לשם כך באמצעות יהודים בעלי השפעה וקשרים שנעזרו האחד בשני על מנת להעביר את המסר ליהודי העולם שימשיכו להשפיע על המעצמות הגדולות דאז. כך פנה סוחר יהודי בשם יוסף סעיד צאיג לחברו ר' משה חנוך בעדן (עליו סיפרתי בפרקים קודמים), שפנה לחברו היהודי באלכסנדריה ר' יחיא מזרחי יליד צנעא, שהמשיך להעביר את המסר ליהודי לונדון עימם היה בקשר, ומשם אל ועד שלוחי הקהילות בלונדון שפרסם זאת בעיתונות המקומית והעולמית. כך הצליחו להפיץ את השמועות אודות רדיפתם של יהודי צנעא ע"י הערבים. גם מיודענו הנוסע ר' יעקב ספיר לא טמן ידו בצלחת ומשהגיע לעדן לאחר מסעו הממושך בתימן, הוא נתקל בפליטים שברחו מצנעא  ונרתם בכל מאודו להפצת העניין. הוא שלח את פרטי ההתעללות, הרדיפות ומקרה הרצח לעיתון "הלבנון" שיצא באותה עת במגנצא שבגרמניה באמצעות חתנו ר' יחיאל ברי"ל זה פורסם פעמיים בשנת 1863 ובשנת 1866 ,במקביל תורגמה כתבה זו לאנגלית בעיתון הלונדוני 'ג'ואיש כרוניקל' בטאונם של יהודי אנגליה ואז הפרשה הכתה גלים והדיה הגיעו לארצות שונות ברחבי אירופה. יהודי אנגליה העבירו את פנייתם בנדון לשר החוץ הבריטי הלורד ג'ון ראסל, בבקשה לפעול בדרכים דיפלומטיות למען יהודי צנעא. למעשה הופעל לחץ על 'ועד שלוחי הקהילות' באמצעות יהודים אמידים שתמכו בהם וששמע קורות יהודי צנעא הגיע לאוזניהם כבר בתחילת 1863, עד כדי כך שהם איימו שאם הועד לא יפעל אצל השלטונות בנדון הם יעצרו להם את תמיכתם הכספית. ואכן הלחץ שהופעל עשה את שלו ויו"ר הועד הלורד מונטיפיורי שפנה לשר החוץ קבל תשובה שאנגליה תעשה ככל יכולתה על מנת להגן על יהודי תימן. ואכן משרד החוץ הבריטי פנה לנציגו בעדן שיפעיל את מלוא כובד משקלו בצנעא על מנת לפעול לשם הפסקת הרדיפות כנגד יהודי צנעא.

למרבה הצער המצב בעת ההיא בצנעא היה של אנארכיה מוחלטת והקונסול הבריטי בעדן לא יכול היה לפעול כי הוא זה למען הטבת מצבם של היהודים, פשוט לא היה עם מי לדבר כי אף אחד לא החזיק ברסן השלטון.

יש לציין שהידיעות על מצבם של היהודים בתימן הגיע גם לאימפריה העותמנית ובעיתון היהודי המקומי הנקרא 'ג'ורנאל איזראלית' שנכתב בשפת הלדינו באותיות עבריות, פורסמו הידיעות הנ"ל. גם לירושלים הגיעו הידיעות שזעזעו אותם והרב הראשי הראשון לציון דאז הרב דוד חיים חזן ארגן עצרת עם גדולה בר"ח אלול תרכ"ג (16/8/1863) שבה נישאו תפילות מיוחדות למען יהודי צנעא.

מעשה הוצאתו להורג של יהודי בעריפה היה ללא תקדים בתימן, ודבר זה אכן גרם לזעזוע עמוק לא רק בקרב היהודים אלא אף בקרב האוכלוסייה הערבית המקומית. על פי אמונתם של הגויים המקומיים מעשה שכזה אמור לגרור בעקבותיו עונש חמור משמיים של שבע שנות רעב ואכן נחתו עליהם שלוש שנים שכאלה.

אין פלא אפוא שעל רקע המצב הקשה הנ"ל בתקופה זו של השליש האחרון של המאה ה-19, נוצרה קרקע נוחה לצמיחתה של תנועה משיחית, שנכנסה לחלל שנוצר, ושאיים לפרק את הקהילה היהודית, בדמותם של משיחי שקר שונים שניסו להסתמך על ספרות אפוקליפטית כזאת או אחרת, שתיטע בליבותיהם של היהודים המדוכאים תקוות לגאולה. לא מעט יהודים נהו בצר להם אחרי משיחי שקר אלה בדומה למה שקרה כמה מאות שנים קודם בתקופתו של שבתאי צבי, ולא מעט רבנים עמדו בפרץ כדי להלחם בתופעה זו. הערבים ניצלו תופעה זו לא אחת כדי לרדוף את היהודים כמורדים במלכות.