בלוג יהדות חברה וקהילה

לק"י

פרשת תזריע – מצורע תשפ"א

פרשיות תזריע – מצורע עוסקות במצבים מיוחדים של האדם. החל מלידתו, שזו תופעה טבעית, שמחת הבן או הבת הנולדים ואין בה היבט של מחלה ועד לצרעת שהיא מחלה המתגלה באופן חיצוני כמחלת עור או באופן רוחני בלבד כעונש על חטא לשון הרע.

רבות הן הפרשנויות העוסקות בדיני טומאה של המאכלות האסורות בפרשת שמיני שקדמה לפרשה זו ועד לדיני טומאת הצרעת כולל צרעת הבית. נחלקו חכמים האם במחלה ממש עוסק הכתוב או בהיבט רוחני שכולו הפקת לקחים על התנהלות האדם. אביא בקצרה היבטים שנראים לי מתאימים לעולם בו אנו חיים כדי לאפשר לכל אחד להפיק תועלת מהדברים המובאים פה בשם חכמינו ומקורותינו. מצורע – מוציא שם רע.

ההקשר בין צרעת ללשון הרע באה מתוך פרשת מרים הנביאה בה מסופר על מרים שדברה לשון הרע על אחיה  משה רבנו, "על אודות האשה הכושית אשר לקח" ובגלל זה נענשה בצרעת שדבקה בה שבעה ימים. חמש פעמים מגדירה התורה את דיני המצורע והצרעת במילה "תורה". הפעם הראשונה בסוף פרשת תזריע "זאת תורת נגע צרעת בגד הצמר או הפשתים" (ויקרא יג, נט) הפעם השניה בתחילת פרשת מצורע "זאת תהיה תורת המצורע" הפעם השלישית "זאת תורת אשר בו נגע צרעת אשר לא תשיג ידו בטהרתו" (יד,לב) הפעם הרביעית "זאת התורה לכל נגע הצרעת ולנתק" (יד,ד) הפעם החמישית "להורת ביום הטמא וביום הטהר זאת תורת הצרעת" (יד , נז).

לכאורה תמוה הדבר, האם יש תורה מיוחדת לנגעים? אלא שלפי התלמוד והמדרשים כל הנגעים באים על עבירות שבין אדם לחבירו: לשון הרע, שפיכות דמים, שבועת שוא, גילוי עריות, גסות רוח, גזל וצרות עין (מסכת ערכין טז, עב) "זאת תהיה תורת המצרע" – זאת תהיה תורת המוציא שם רע.

חמש פעמים כנגד חמש קבוצות של עבירות בין אדם לחבירו: א. לשון הרע ורכילות ב. הלבנת פנים ג. לא תקם ולא תטר את בני עמך ד. לא תאמץ את לבבך ולא תקפץ את ידך מאחיך האביון, כי פתח תפתח את ידך לו" ה. עינים רמות. אלה הם חמשת תחומין שבין אדם לחבירו – כנגדם נכתבה חמש פעמים המילה "תורה" לגבי צרעת.  לכל אחד מהנושאים הללו יש תימוכין בפסוקים במקרא. נציין רק אחד מהם. עינים רמות   – "שש הנה שנא ה' ושבע תועבת נפשו, עינים רמות לשון שקר" (משלי ו, טז)

המדרש הגדול התימני מפרש "עינים רמות זה שמשון שהלך אחרי עיניו כמו שכתוב כי היא ישרה בעיני" (שופטים יד,ג) וסופו היה שניקרו פלשתים את עיניו. מוסיף ומפרש המדרש הגדול התימני בהקשר של צרעת את הפסוק במשלי "גאות אדם תשפילנו ושפל רוח יתמוך כבוד" (משלי כט,כג) אומר המדרש זה מצורע שטהרתו בארז ובאזוב. אין באילנות למעלה מן הארז ולא למטה מן האזוב לומר לך שבשעה שאדם מתגאה כארז הקב"ה משפילו כאזוב. בשעה שאדם משפיל עצמו כאזוב הקב"ה מגביהו כארז.

מדרשים רבים חוברו בנושא  המוסר ולשון הרע. נביא אחד מהם: מעשה ברוכל אחד שהיה מחזר בעיירות סמוכות לציפורי והיה מכריז מי שמבקש לקנות סם חיים (תרופה) יבוא ויטול, והכל נדחקו אל רוכל זה לקנות ממנו את אותו סם חיים. קרב הרוכל אל ביתו של ר' ינאי (אמורא, תלמידו של ר' יהודה הנשיא חותם המשנה) שהיה יושב ולומד תורה. בקש ר' ינאי מהרוכל לבוא למכור לו. אמר לו הרוכל לא אתה צריך ולא שכמותך (כלומר בני אדם העוסקים בתורה אינם זקוקים לתרופה זו) הפציר בו ר' ינאי ועלה אצלו והוציא לו ספר תהלים הראה לו פסוק: "מי האיש החפץ חיים אהב ימים לראות טוב" ולאחריו "נצר לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה. סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו" (תהלים לד, יג-טו) אמר רבי ינאי כל ימי הייתי קורא פסוק זה ולא הייתי יודע היכן הוא פשוט (לא עמדתי על העומק שבפשטותו) עד שבא רוכל זה והודיע "מי האיש החפץ חיים" (ויקרא רבה טז,ב). המשך הפסוק "אהב ימים לראות טוב" ניתן לפרשנות מרחיבה כי האדם המתרחק מדברי רכיל חייו טובים יותר באיכותם. עולמו סובב סביב היבטים משמעותיים ועמוקים ולא כעולמו של רכלן המתרכז בהיבטים קטנוניים של החיים.

הנה כי כן רואים אנו כי גם בפרשות טכניות לכאורה של דיני טהרה וטומאה ניתן ללמוד על מוסר, דרך חיים ובחירה בטוב.

שבת שלום

ד״ר יגאל בן שלום

נשיא האגודה לטיפוח חברה ותרבות