בלוג יהדות חברה וקהילה

"גַּם הָאִישׁ מֹשֶׁה גָּדוֹל מְאֹד בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּעֵינֵי עַבְדֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי הָעָם" (י"א ג'). ה'משך חכמה' מסביר פסוק זה באופן נפלא. אדם זוכה לכבוד אצל הבריות כתוצאה משתי סיבות: א. 'מעוצם חכמה של הנכבד ומידותיו הא-לוהיות והנהגתו הנפלאה'; ותחילת כבודו מגיע מ'החכמים והאצילים שבעם היודעים להוקיר חכמתו'; ומתוך כך יתפרסם שמו אח"כ גם אצל ההמון, ויעריצוהו גם הם. ב. פרסומו מתחיל אצל ההמון המספר עליו סיפורי נפלאות בלתי טבעיים, ומגודל פרסומו אצל ההמון הוא 'עושה כנפיים גם אצל הנבונים בעם, ובכך הוא מתעלה לאדם א-לוהי'. משה רבנו – 'הנהגתו הבלתי טבעית היתה א-לוהית באמת', שהרי הוא נקרא 'איש הא-להים', וע"י האותות והמופתים שעשה במצרים 'נחרדו ההמון, נבעתו, חיל אחזתם'. אך מרע"ה נתפרסם תחילה אצל החרטומים והשרים שראו את הנהגתו הטבעית, חכמתו וענוותנותו, ולכן אמרו עליו 'כי זה האיש משה' – משה האמיתי – ומבלעדיו אין ראוי להיקרא איש. ופירוש הפס' הנ"ל יהיה: גם האיש משה מצד אנושיותו והנהגתו הטבעית גדול מאוד, תחילה בעיני עבדי פרעה השרים, ש'הבינו חכמתו והפליאו הנהגתו', ואח"כ התפרסם גם בעיני העם כבעל מופתים. חכמתם ובינתם של חכמי ישראל לדורותיהם היתה עילה להערצה מצד הגויים.

להלן כמה סיפורים שימחישו את עליונותה של חכמת ישראל:

1. חכמת רבא

במסכת עבודה זרה דף ס"ה מובא הסיפור הבא: רבא הוצרך לעלות לשר נכרי אחד ולדבר איתו לטובת הכלל. עלה ומצאוֹ מתענג במרחץ של ורדים. שאלו השר: אתם, היהודים, כלום יהיו לכם תענוגות כאלו לעתיד לבוא? ענה לו: שלנו יהיו טובים משלכם, שכן עליכם יש אימת מלכות, ועלינו לא תהיה אימת מלכות לעתיד לבוא. תמה השר: איזו אימת מלכות יש עלי? – ותוך כדי דיבור בא שליח להבהילו אל המלך. כשראה השר את המופת הגלוי התפעל ואמר: מי שחושב עליכם רעה. תיפקע עינו הרעה! ענה רבא ואמר: אמן! ופקעה עינו של אותו שר.

2. חכמת ר' שמואל הנגיד

איש אשכולות, משורר ולוחם, מדינאי ושר צבא, מגדולי משוררי ספרד, תלמיד חכם, מלומד וגדול בתורה ובפרשנות המקרא – היה ר' שמואל הנגיד (המאה ה-11, 'תור הזהב' בספרד). הוא תמך במלומדים, בסופרים ובמשוררים (בהם גם ר' שלמה אבן גבירול). נולד למשפחה עשירה בקורדובה, אך בהיותו בן 20 נאלץ לברוח בחוסר כל מהעיר שחרבה במלחמה, והתיישב במלגה, שם טיפס בסולם התפקידים והמינויים עד למשרד שר ונגיד. שימש מנהיג ומגן לכל יהודי גרנדה וייצג אותם אל מול השלטונות. בהמשך התמנה למשנה לח'ליף המוסלמי של גרנדה, ושימש גם כשר צבא של הממלכה, מינוי נדיר ליהודי. הוא היה מקובל על הסובבים אותו בהיותו נעים שיחה, איש אמת, בעל נימוסים, שונא בצע, חונן ונותן. ואולם כמה משרי המלך קינאו בו והוציאו עליו דיבה ושם רע, ששלח ידו באוצר המלך. הח'ליף העריץ את ר' שמואל וידע, כי הוא איש נאמן ונקי כפיים, ודחה את השמועות הזדוניות. אך השרים המשיכו לבדות עלילות, וכדי להרשיעו הגישו למלך דו"ח על רכושו הרב של ר' שמואל: כסף וזהב, בתים וארמונות, שדות ומקנה; הם אף הפריזו בדו"ח כדי להבאיש את ריחו לפני המלך. לא יכול היה הח'ליף להיפטר מהם עד שקרא לר' שמואל, ודרש שימסור לו דו"ח מדוייק על כל רכושו. וכן עשה הרב והביא לפניו פנקס חשבונות, שהיה בסכום כולל של אחד מעשרה מכל השווי האמתי של רכושו. לאחר שבדק הח'ליף את הדו"ח כעס מאוד ופנה לרב בתמיהה: "האם זה כל רכושך? והרי אני יודע שרכושך שווה פי עשרה ממה שהצהרת! – "הוד מלכותו ציווה עלי להביא את חשבון רכושי", ענה לו הרב בנחת, "עשיתי כאשר ציוויתני, והנה לפניך הפנקס וחשבון רכושי האמיתי; כי באמת כך וכך הוצאתי למעשי צדקה, גמילות חסדים ותמיכה בלומדי תורה. רכוש זה אין אדם היכול לקחתו ממני, כי הוא גנוז למעלה במרומי עליון, במקום שאין יד אדם שולטת בו, ואילו כל שאר הנכסים שישנם ברשותי, הם אמנם שלי, אך אם ירצה המלך להחרימם, מי יעמוד בפניו, וכי יש מי שיתבע את המלך על כך?". כששמע הח'ליף את דבריו החכמים של שמואל הנגיד, חייך, לחץ את ידו בחמימות ונפרד ממנו לשלום. (פיוטו המפורסם: "מת אב ומת אלול")

3. חכמת ראש בתי הדין של ג'רבא

לפני ר' יעקב הכהן, ראש אב בית דין ג'רבא, הגיע מוסלמי ותינה לפניו את צרתו: "אשתי ביקשה לבקר בבית אביה, ואני לא הרשיתי לה לעשות כן. ולאחר שהפצירה בי רבות, לקחתי פרי רימון לידי והתחלתי לאכול ממנו, ואמרתי לה: אני מרשה לך ללכת אל אביך, אבל את חייבת לשוב הביתה לפני שאסיים לאכול את כולו, ואם תאחרי – וַלאה – את מגורשת ממני. והיא לא שבה הביתה, עד שגמרתי לאכול את הרימון; ולפי הדת שלנו אני חייב לגרשה, והיא אסורה עלי, עד שתתגרש ותינשא לאיש אחר". מובן מאליו שהמוסלמי לא רצה להיפרד מאשתו, והוא בכה על מר גורלו וביקש את עצת הרב. חכם יעקב הרגיע אותו ואמר לו: "יש לי פתרון עבורך. מטבעו של פרי הרימון שגרגריו נופלים ארצה בשעת האכילה; ואם כן, אין ספק שגם אצלך אירע כך; ומכיוון שנפלו גרגרים מתחת לשולחן, הרי אתה עדיין לא סיימת לאכול את הרימון, ומכאן שאשתך מותרת לך"... נדהם המוסלמי מחכמתו של הרב, ופנה לביתו ומצא שגרגרים רבים התפזרו מתחת לשולחן, כפי דברי הרב. הוא מיהר אל הקאדי, שאישר אף הוא את דברי הרב, שבמקרה כזה לא חלה השבועה, והאשה אינה מגורשת. לשמחתו של המוסלמי לא היה גבול, והוא פרסם את חכמתו של הראב"ד לפני כל בני העיר.

4. חכמת הרב בפרשת בייליס

ברוסיה במאה ה-19 נרקמה עלילת דם בשם 'משפט בייליס', שהפכה להיות הרבה יותר מאשר משפטו של אדם אחד. מנחם מנדל בייליס הואשם ברצח פולחני של נער נוצרי. הפרשה והמשפט שהתחולל סביבה עורר תשומת לב רבה ברחבי העולם, וכימים ימימה הוטחה האצבע המאשימה כלפי היהדות כולה. השופט הציב אתגר לפני ההגנה; וכך טען: "כתוב בתלמוד שלכם שאתם, ישראל, קרויים 'אדם', ואין אומות העולם קרויות 'אדם'. אם כן, לְמה נחשבים בני אומות העולם? אם אין הם בגדר 'אדם', האם נחשבים הם לבעלי חיים?!". השיב הרב היהודי שהיה הסניגור במשפט: "בעברית ישנם שני כינויים לאדם – 'איש' ו'אדם'. עם ישראל נקרא 'אדם', בלשון יחיד, מכיוון שהם הרבה יותר מאשר המון של יחידים. הם היחידים בקרב העמים בהיותם אחד. כשיהודי סובל בקצה תבל, סובל עִמו אחיו היהודי הנמצא במרחק אלפי קילומטרים בצידו השני של כדור הארץ. בני עם ישראל הם כאיברים השייכים לאותו גוף, וכשכואב איבר אחד סובל כל הגוף כולו"."הגידו נא לי", המשיך הרב, "אילו היה ניצב כאן בפניכם למשפט אזרח רוסי, האם היה מישהו מן הרוסים החיים בכל רחבי תבל מגלה שמץ של התעניינות עמוקה בגורלו? הנה, הביטו כיצד נחלצים יהודים מכל קצוות תבל במטרה לסייע בהוכחת חפותו של אחיהם, וזאת מכיוון שעם ישראל אחד ומאוחד הוא". השופט לא יכול היה להתכחש לאמת. ההסבר התקבל ובסופו של משפט הראווה אכן יצא בייליס זכאי.    (הערה לשונית – אין ריבוי למלה 'אדם')

5. חכמת הקברניט היהודי

בטיסה פנים ארצית של חברת תעופה אמריקאית נזדמן לגברת נכבדה לשבת ליד גבר חובש כיפה. הדבר לא מצא חן בעיניה וקראה לדייל הראשי כדי להתלונן על מקום מושבה. "מה הבעיה גברתי?" שאל הדייל. "הושבתם אותי ליד יהודי!! אינני יכולה לשבת ליד אדם מוזר זה. תמצאו לי מקום ישיבה אחר". "גברתי, אני אבדוק מה ניתן לעשות בעניין", השיב הדייל, "הטיסה מלאה ואינני יודע אם יש מקום ישיבה אחר פנוי". האישה העיפה מבט שחצני כלפי היהודי, שישב לידה ולעבר הנוסעים שישבו בסמוך. לאחר מספר דקות חזר הדייל ואמר: "גברתי, המחלקה הרגילה ומחלקת העסקים מלאות, ואולם יש לנו מושב אחד פנוי במחלקה הראשונה". ובטרם הספיקה הגברת לענות, המשיך הדייל בדבריו: "רק במקרים יוצאי דופן אנחנו יכולים לשדרג למקום כזה, פניתי לקברניט המטוס לשם קבלת אישור, ולאור הנסיבות, חש הקברניט כי אין להכריח איש לשבת בסמוך לאדם לא נעים...". הדייל פנה אל האיש היהודי שישב לידה ואמר: "אדוני, התואיל לאסוף את חפציך? יש לי עבורך מקום נוח במחלקה הראשונה". הנוסעים שישבו בסמוך נעמדו ומחאו כפיים, כאשר היהודי פסע לעבר המחלקה הראשונה. באשר לגברת – היא סיננה בכעס: "בוודאי טעה הקברניט..." ובקול רם ענה לה הדייל: "לא, גברתי, הקברניט... כהן לעולם אינו טועה"!

6. חכמת גביהא בן פסיסא

ונסיים בסיפור הקשור לפרשתנו. הגמרא בסנהדרין צ"א מספרת שפעם אחת באו מצרִים להידיין עם היהודים אצל אלכסנדר מוקדון. טענו המצרים: הכתוב אומר: "וַיִּשְׁאֲלוּ מִמִּצְרַיִם כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת", מכאן שעליכם להחזיר לנו את הכסף ואת הזהב שנטלתם מאיתנו. התנדב גביהא בן פסיסא להתייצב לפני אלכסנדר מוקדון כדי להשיב למצרים; ואמר לחכמים: תנו לי רשות ואלך ואדון עמהם, אם ינצחוני, אִמרו להם הדיוט, איש פשוט, ניצחתם; ואם אני אנצח אותם, אִמרו להם תורת משה רבנו ניצחה אתכם. נתנו לו רשות והלך ודן עמהם. אמר להם: מהיכן אתם מביאים ראייה? אמרו לו: מן התורה. אמר להם: אף אני לא אביא לכם ראייה אלא מן התורה, שנאמר: "וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה" (י"ב מ'), תנו לנו שכר של ששים ריבוא ששעבדתם אותנו במצרים במשך 430 שנה. אמר להם אלכסנדר מוקדון: החזירו לו תשובה. אמרו לו: תנו לנו זמן שלושה ימים. נתן להם שהות. בדקו ולא מצאו תשובה. מיד הניחו שדותיהם, כשהן זרועות וכרמיהם, כשהם נטועים ו...ברחו.