בפרק זה נספר על מצבם של היהודים בתימן במחצית השניה של המאה ה-19 והחל משנת 1858, שנה שמסיימת תקופה ארוכה של מאבקים פנימיים על השלטון ,שבהם עלו מלכים ונרצחו או נפלו אחרים בתדירות גבוהה. כל מלך שעלה לשלטון התהדר בשם תואר שנספח לשמו המקורי על מנת להבליט ולהדגיש את מעמדו הלגיטימי בקרב תומכיו ומאמיניו, כך השתמשו בשמות כמו 'אלמותווכל', 'אלמהדי', 'אלהאדי' ועוד כהנה וכהנה שמות תואר בומבסטיים. בסופו של דבר החל מתקופה זו פוקד משבר חמור ביותר את האזור, וחוסר היציבות השלטונית מוביל לאנרכיה מוחלטת של מלחמות בלתי פוסקות בין השבטים הערבים השונים על רקע תמיכתם של כל אחד מהם בנציגו כמלך.